ביאור:בבלי תענית דף כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאית ליה רווחא [1].
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על פיהן כו':
איבעיא להו: היכי קאמר: 'בשחרית ובמוסף קורין אותה בספר, ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע' או דלמא הכי קתני: 'בשחרית קורין אותה בספר ובמוסף ובמנחה קורין אותה על פה כקורין את שמע'?
תא שמע, דתניא: בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה, ובמנחה יחיד קורא אותה על פה. אמר רבי יוסי: וכי יחיד יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור? אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את שמע.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד [אין מעמד בשחרית; קרבן מוסף - אין בנעילה; קרבן עצים - אין במנחה - דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה: קרבן מוסף - אין במנחה; קרבן עצים - אין בנעילה. חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי]:
מה הפרש בין זה לזה [2]? הללו [3] דברי תורה [4] והללו [5] דברי סופרים. [6]
זמן עצי כהנים והעם כו':
תנו רבנן: למה הוצרכו לומר זמן 'עצי כהנים והעם'?
אמרו: כשעלו בני הגולה - לא מצאו עצים בלשכה, ועמדו אלו והתנדבו משלהם, וכך התנו נביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן [7] , שנאמר (נחמיה י לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה'.
ועמהם כהנים ולוים וכל מי כו':
תנו רבנן: 'מה היו 'בני גונבי עלי' ו'בני קוצעי קציעות'?
אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים, והושיבו פרוזדאות [8] על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט, שלא יעלו ישראל לרגל; מה עשו כשרין ויראי חטא שבאותו הדור]? - הביאו סלי בכורים [9] וחיפום בקציעות [10], ונטלום, ועלי [11] על כתפיהן; וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות, אמרו להם: "להיכן אתם הולכין?" - אומרין להם: "לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו [12] ובעלי שעל כתפינו!" [13]'; כיון שעברו מהן - עיטרום בסלים והביאום לירושלים.'
תנא: הן הן [14] בני סלמאי הנתופתי.
תנו רבנן: 'מה הן בני סלמאי הנתופתי?
אמרו: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל; מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? - הביאו גזיריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם; כיון שהגיעו אצלן - אמרו להם" "להיכן אתם הולכין?" אמרו להם: "להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו!"; כיון שעברו מהן - פירקום והביאום והעלום לירושלים; ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר [סוף הפסוק שם] ושם רשעים ירקב.'
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה:
תנא: ’’בני פחת מואב בן יהודה' הן הן 'בני דוד בן יהודה' [15] - דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה [16].
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו':
תנו רבנן: ’’בני עדין בן יהודה' הן הן 'בני דוד בן יהודה' [17] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: הן הן בני יואב בן צרויה [18].'
באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו':
מני מתניתין? לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי: אי רבי מאיר - ליתני 'שבו בני דוד בן יהודה שניה' [19]; אי רבי יהודה - ליתני 'שבו בני דוד בן יהודה שניה' [20]; אי רבי יוסי - ליתני 'שבו בני יואב בן צרויה שניה' [21]?
לעולם רבי יוסי, ותרי תנאי אליבא דרבי יוסי [22].
באחד בטבת לא היה בו מעמד כו':
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי:
מאי שנא הלל דדחי דידיה [23] ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה [24]?
אמר ליה רב אשי: השתא דלאו דידיה דחי - דידיה לא כל שכן!
אמר ליה: הכי קאמינא לך [25]: לא לידחי אלא דידיה [26]!
אמר ליה: איכא רבי יוסי דקאי כוותך, דתניא: 'רבי יוסי אומר: כל יום שיש בו מוסף - יש בו מעמד [27]'.
מעמד דמאי? אילימא מעמד דשחרית - הא תנא קמא נמי הכי קאמר, אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי, אלא דמנחה - קרבן עצים דחי! אלא לאו - דנעילה [28]! שמע מינה דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי! - שמע מינה.
וליתני נמי 'באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף [29] וקרבן עצים [30]'!?
אמר רבא: זאת אומרת הלילא דבריש ירחא - לאו דאורייתא [31], דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת; ובגולה [32] עשרים ואחד יום, ואלו הן: תשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים הראשונים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.
רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא; סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי [33], אמר: שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם [34].
תנא: יחיד לא יתחיל [35] ואם התחיל גומר [36]. [37]
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז כו':
נשתברו הלוחות - מנלן?
דתניא: בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל; רבי יוסי: אומר בשבעה בו. [38]; מאן דאמר 'בששה ניתנו' - בששה ניתנו, ובשבעה עלה משה [39]; מאן דאמר בשבעה - בשבעה ניתנו, ובשבעה עלה משה [40], דכתיב (שמות כד טז) [וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים] ויקרא אל משה ביום השביעי [מתוך הענן], וכתיב (שמות כד יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה - עשרים וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין; בשיבסר בתמוז נחית, אתא, ותברינהו ללוחות, וכתיב (שמות לב יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר.
בטל התמיד - גמרא [41];
הובקעה העיר - בי"ז הוה? והכתיב (ירמיהו נב ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר [ולא היה לחם לעם הארץ], וכתיב בתריה (ירמיהו נב ז) ותבקע העיר [וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה]?
אמר רבא: לא קשיא: כאן בראשונה כאן בשניה, דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.
שרף אפוסטמוס את התורה - גמרא.
העמיד צלם בהיכל - מנלן?
דכתיב (דניאל יב יא) ומעת הוסר התמיד ולתת שִׁקוּץ שוֹמֵם [ימים אלף מאתים ותשעים] [42].
וחד [צלם יחיד] הוה? והכתיב (דניאל ט כז) [והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה] ועל כנף שקוצים משומם [ועד כלה ונחרצה תתך על שמם] [43]!?
אמר רבא: תרי הוו [44], ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה [45], ואשתכח דהוה כתיב [46]:
הערות[עריכה]
- ^ שיכול לקרות מפרשה אחרת, אבל הכא לית ליה רווחא, דהא לא מצי למיקרי אלא 'בראשית' 'ויהי רקיע'
- ^ מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה, ומעמד דמנחה לא דחי
- ^ מנחה
- ^ כדאמרינן בברכות (כו,ב): יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד סג)
- ^ ודנעילה
- ^ 'וצריכין חיזוק' לא גרסינן הכא.
- ^ 'זמן' דקתני במתניתין - אהכי הוצרכו למנות: משום ההיא תקנה דעבוד להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו מאתרייהו
- ^ שומרים
- ^ אדם נכנס לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר, תאנה שביכרה קושר עליה גמי ועושה אותה בכורים
- ^ תאנים יבשים - כותשין אותן ועושין מהן עגולין
- ^ בוכיא [מסורת הש"ס: בוכנא]
- ^ שהוא במקום אחר לפנינו בסמוך
- ^ וזה גונבי עלי - על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על עסקי עלי
- ^ כעין מעשה זה עשו
- ^ דוד מלך ישראל, ואהכי קרו ליה פחת מואב - שבא מרות המואביה
- ^ שבא מרות המואביה, כי צרויה אם יואב - אחות דוד היתה, שנאמר (דברי הימים א' ב) ואחיותיהם צרויה ואביגיל
- ^ להכי קרי ליה בספר שמואל (ב' כג,ח) עדינו העצני: שבשעה שעוסק בתורה - מעדן עצמו כתולעת, וכשיוצא למלחמה - מתקשה כעץ (מועד קטן טז ב)
- ^ פלוגתא היא: חד אמר עדינו העצני זה דוד, וחד אמר זה יואב
- ^ דהא קאמר רבי מאיר 'פחת מואב היינו דוד'
- ^ ולרבי יהודה - בני עדין היינו דוד, ובמתניתין קתני בהדיא 'בני דוד' והדר קתני 'בני פחת מואב'! דלרבי מאיר ולרבי יהודה 'בני עדין (- היינו דוד) שבו שניה' מיבעי ליה
- ^ דאמר פחת מואב ועדין (-היינו יואב) שבו שניה מיבעי ליה
- ^ דמאן דאמר בני עדין בן יהודה היינו בני יואב - לא סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב, ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה, ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד - דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי ליה למיתני, אלא משפחה אחרת הן, ומאן דאמר בני פחת מואב היינו בני יואב - לא סבירא ליה דבני עדין היינו יואב, אלא משפחה אחרת הן
- ^ מעמד דשחרית
- ^ דקתני: 'יום שיש בו מוסף אין בו מנחה', ולא קתני אין בו מוסף, דלא דחי דידיה אלא דמנחה
- ^ הכי קא בעינא למימר
- ^ דמוסף
- ^ הכי גרסינן: רבי יוסי אומר: כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד - ואתנא קמא פליג, דאמר: יום שיש בו מוסף אין בו נעילה, ואתא רבי יוסי למימר דיש בו מעמד אף על פי שיש בו מוסף
- ^ דאמר רבי יוסי דיש בו מעמד, ואין מוסף דוחה אותו
- ^ דאית ביה הלל דראש חדש
- ^ דבני ארח בן יהודה
- ^ מדלא קתני נמי באחד בניסן - אלמא הלל דראש חדש לא דחי ליה למעמד, שמע מינה דלאו דאורייתא הוה, אלא מנהגא כדלקמן
- ^ שעושין שני ימים טובים משום ספיקא
- ^ כגון אנן, דמדלגין 'לא לנו ה' לא לנו' ונתחיל מן 'ה' זכרנו יברך'
- ^ אבל הלל דחנוכה, כגון באחד בטבת - ודאי דחי, דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן - כדאורייתא דמי
- ^ אינו צריך להתחיל בראש חדש
- ^ כלומר: אפילו יחיד גומר בהן את ההלל, שכל אחד ואחד חייב לגמור בו את ההלל
- ^ במסכת ערכין מפורש מאי שנא דגומר כל ימי החג, ובפסח לא גומר אלא יום ראשון? - משום דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו, וכל אחד ואחד כחג בפני עצמו דמי.
- ^ וטעמייהו מקרא, במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא'
- ^ לקבל הלוחות
- ^ כלומר: ודאי ליכא מאן דפליג עלה דמתניתין, דקתני דבשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות - מכלל דכולהו סבירא להו דבשבעה עלה, ולאו מקרא נפקא לן דבשבעה עלה, דהאי דכתיב (שמות כד טז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי - איכא מאן דדריש ליה במסכת יומא כי אחר מתן תורה הוה: משבעה בסיון עד שבעה עשר בתמוז איכא ארבעים יום: עשרים וארבעה דסיון שהוא מלא, וששה עשר דתמוז - הרי ארבעים יום שעמד משה בהר
- ^ כך קיבלנו מאבותינו
- ^ דבעת שהוסר ונתבטל התמיד - באותו היום נתן שקוץ שומם, דהיינו הועמד צלם בהיכל
- ^ והא כתיב על כנף שקוצים – כלומר: הא כתיב קרא אחרינא, דכתיב ביה שקוצים, דמשמע תרי
- ^ שהעמידן מנשה בהיכל
- ^ וקטעיה לידיה - והנקטע לא קא חשיב, והיינו דכתיב 'שקוץ' - אחד
- ^ על ההוא צלם הכי