ביאור:בבלי יומא דף עה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עינו בכוסו [1] - עריות כולן דומות עליו כמישור, וחד אמר: כל הנותן עינו בכוסו - כל העולם כולו דומה עליו כמישור [2];
(משלי יב כה) דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה [וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה] [3] - רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים [4];
(ישעיהו סה כה) [זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן] וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ [לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה’] - רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר, וחד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר.
תניא: אמר רבי יוסי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו [5], אבל הקב"ה אינו כן: קלל את הנחש, עולה לגג מזונותיו עמו יורד למטה מזונותיו עמו; קלל את כנען - אוכל מה שרבו אוכל, ושותה מה שרבו שותה; קלל את האשה - הכל רצין אחריה; קלל את האדמה - הכל ניזונין הימנה.
(במדבר יא ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם [אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים] - רב ושמואל; חד אמר: דגים, וחד אמר עריות [6];
מאן דאמר דגים - דכתיב נֹאכַל, ומאן דאמר עריות - דכתיב חִנָּם.
ולמאן דאמר עריות הא כתיב נֹאכַל?
לישנא מעליא נקט, דכתיב (משלי ל כ) [כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת] אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ [7] וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן;
ולמאן דאמר דגים, מאי חִנָּם?
דהוו מייתין להו מהפקירא, דאמר מר [8]: כשהיו ישראל שואבין מים - הקב"ה מזמין להם בתוך המים דגים קטנים בכדיהן.
בשלמא למאן דאמר דגים, אבל עריות לא פריצי בהו - היינו דכתב (שיר השירים ד יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אלא למאן דאמר עריות מאי מַעְיָן חָתוּם?
מהנך דאסירין לא פריצי בהו [9];
בשלמא למאן דאמר עריות, היינו דכתיב (במדבר יא י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו [אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע] = על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לשכב אצלם [10], אלא למאן דאמר דגים - מאי בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו?
הא והא הואי [בכו גם על המן, וגם על איסורי עריות נוספים].
אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים - רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: טעם כל המינין טעמו במן, טעם חמשת המינין הללו לא טעמו בו [11]; וחד אמר: טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, והללו - טעמן ולא ממשן;
(שמות טז לא) [וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן] וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן [וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ] - אמר רבי אסי: עגול כגידא [12] ולבן כמרגלית [13].
תנו רבנן: ’[כְּזֶרַע] גַּד - שדומה לזרע פשתן [14] בגבעולין; אחרים אומרים: [כְּזֶרַע] גַּד - שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים.'
תניא אידך: (שמות טז לא) [וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ] גַּד - שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון ואי בן שבעה לאחרון [15];
לָבָן - שמלבין עונותיהן של ישראל [16].'
תניא: רבי יוסי אומר: כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין - כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין; כיצד? - שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר "עבדי גנבת"! וזה אומר "אתה מכרתו לי"! אמר להם משה: לבוקר משפט! למחר, אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון - בידוע שזה גנבו; אם נמצא עומרו בבית רבו שני - בידוע שזה מכרו לו! וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר "היא סרחה עלי"! והיא אומרת "הוא סרח עלי"! [17] - אמר להם משה: לבקר משפט; למחר, אם נמצא עומרה בבית בעלה - בידוע שהיא סרחה עליו; נמצא עומרה בבית אביה - בידוע שהוא סרח עליה.
כתיב (במדבר יא ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו [18], וכתיב (שמות טז ד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם] וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ [דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא] [19], וכתיב (במדבר יא ח) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ [וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן] [20] - הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו.
כתיב לֶחֶם [שמות טז,ד: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא] וכתיב עוגות וכתיב וְטָחֲנוּ [במדבר יא,ח: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן] [21] - הא כיצד? צדיקים - לֶחֶם, בינונים - עֻגוֹת, רשעים - טָחֲנוּ בָרֵחַיִם.
אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה - אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שירד להם לישראל עם המן תכשיטי נשים [22]: דבר שנידוך במדוכה [23];
וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר - אמר רבי חמא: מלמד שירד להם לישראל עם המן ציקי קדירה [24];
(שמות לו ג) [וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ] וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; מאי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר; מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן [25].
(שמות לה כז) וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם [וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן]; תנא: 'נשיאים ממש [26], וכן הוא אומר (משלי כה יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן [אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר]’;
וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן - אמר רבי אבהו: מה שד זה, תינוק טועם בה כמה טעמים [27] - אף המן: כל זמן שישראל אוכלין אותו - מוצאין בו כמה טעמים;
איכא דאמרי: לשד ממש: מה שד זה מתהפך לכמה גוונין - אף המן מתהפך לכמה טעמים;
(שמות טז ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ [בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה’] - תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: 'בשר ששאלו שלא כהוגן [28] - ניתן להם שלא כהוגן [29];
לחם ששאלו כהוגן [30] - ניתן להם כהוגן [31]; מכאן לִמדה תורה דרך ארץ: שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה.'
והאמר אביי 'האי מאן דאית ליה סעודתא לא לאכליה אלא ביממא'?
כעין יממא [32] קא אמרינן.
אמר רב אחא בר יעקב: בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה, עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה [33].
(במדבר יא לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם [טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד], וכתיב (במדבר יא כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים [עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם], הא כיצד? בינונים לאלתר מתו, רשעים מצטערין והולכין עד חדש ימים.
וַיִּשְׁטְחוּ (במדבר יא לב: וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה) - אמר ריש לקיש: אל תקרי וַיִּשְׁטְחוּ אלא וישחטו, מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל שחיטה;
שָׁטוֹחַ - תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: 'אל תיקרי שָׁטוֹחַ אלא שחוט; מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה [34];
אמר רבי: וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר (תהלים עח כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף, ותניא [ספרי דברים פרשת ראה סוף פסקה עה]: 'רבי אומר: (דברים יב כא) [כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם] וְזָבַחְתָּ [מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ [וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ] [35] מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה; אלא מה תלמוד לומר שָׁטוֹחַ? מלמד שירד להם משטיחין משטיחין [36].'
כתיב לֶחֶם [שמות טז,ד: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא] וכתיב שָּׁמֶן (במדבר יא ח: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן) [37] וכתיב דְבָשׁ (שמות טז לא: וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ)!?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לנערים – לחם, לזקנים – שמן, לתינוקות – דבש [38].
כתיב ש-ל-י-ו וקרינן 'סליו'?
אמר רבי חנינא: צדיקים אוכלין אותו בשלוה, רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין [39].
אמר רב חנן בר רבא: ארבעה מיני סליו הן ואלו הן: שיכלי וקיבלי ופסיוני ושליו; מעליא דכולהו – שיכלי; גריעא דכולהו – שליו, והוי כציפורתא, ומותבינן לה בתנורא [40] ותפח [41], והוה מלי תנורא, ומסקינן ליה אתליסר ריפי [42], ואחרונה [43] אינה נאכלת [44] אלא על ידי תערובת [45].
רב יהודה משתכח ליה בי דני [46]; רב חסדא [47] משתכח ליה בי ציבי [במחסן העצים]; רבא - מייתי ליה אריסיה [הביא לו אריסו של רב חסדא שלו] כל יומא; יומא חד לא אייתי, אמר: מאי האי? סליק לאיגרא, שמעיה לינוקא דקאמר: (חבקוק ג טז) שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי [לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ]; אמר: שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא [48] [וכל עוד רב חסדא בחיים היה תלמידו – רבא – אוכל שלו, ועכשיו שמת רב חסדא - אין תלמידו [רבא] ראוי לאכול שלָו, שהוא מעדן].
כתיב (שמות טז יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל [וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ] [49], וכתיב (במדבר יא ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל [עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו] [50]!?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: טל מלמעלה וטל מלמטה, ודומה כמו שמונח בקופסא [51].
דַּק מְחֻסְפָּס - אמר ריש לקיש: דבר שנימוח על פיסת היד [52];
רבי יוחנן אמר: דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים [53];
'מחוספס' - טובא הוי [מ=40, ח=8, ו=6, ס=60, פ=80, ס=60, בסה"כ 254]?
אמר רב נחמן בר יצחק: מחספס כתיב [בלי וו].
תנו רבנן: '(תהלים עח כה) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ [צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע] - לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא, וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל - אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא! טעית: וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר (דברים ט ט) [בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְדֹוָד עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה] לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי!? אלא מה אני מקיים 'אַבִּירִים'? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים [שבאדם, ואין בו פסולת, כמפורש להלן]. אלא מה אני מקיים (דברים כג יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ [וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ]? דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם.
רבי אלעזר בן פרטא אומר: אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן - מן מפיגן, אלא מה אני מקיים וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ? - לאחר שסרחו [54] אמר הקב"ה: אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות, דכתיב (במדבר לג מט) וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים [בְּעַרְבֹת מוֹאָב]’, ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא תלתא פרסי.
ותנא: כשנפנין - אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן [55], אלא לאחוריהן [56].
(במדבר יא ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל [בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ] – אמרו: עתיד מָן זה שתיפח במעיהם; כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא? וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל - אמר להם: אל תקרי אַבִּירִים אלא 'איברים': דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים; אלא מה אני מקיים וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ? - בדברים שבאין להם ממדינת הים;
דבר אחר לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ:
הערות[עריכה]
- ^ אוהב שכרות
- ^ ממון אחרים דומה לו היתר
- ^ דאגה = פחד שדואג על הפסד שום דבר פן יבואהו
- ^ שמא ישיאוהו עצה
- ^ בכל דבר שהוא יכול להקניטו ולהפסידו הוא יורד
- ^ דנאסרו להם במדבר, ו'דגה' - לשון תשמיש, כמו וְיִדְגּוּ לָרֹב (בראשית מח טז)
- ^ מקנחת פיה של מטה, כמו כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת (מלכים ב כא יג) כמי שמקנח את הקערה
- ^ במסכת סוטה בפרק קמא (דף יא,ב)
- ^ לא היו פרוצים בעריות במצרים; הנך דאסירין = אותן שהיו נאסרות לבני נח, כגון הנך דאמרינן בסנהדרין (דף נז,ב): ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה - בן נח מוזהר עליה
- ^ הן בכו על הנוספות [שאין בית דין ממית עליהן, כגון נדה]
- ^ שהן קשין לעוברות ומיניקות, כדאמרינן בספרי [במדבר פסקה פט ד"ה ועשו אותו]: משל אומר לאשה "לא תאכלי בצל מפני התינוק"
- ^ גרעין של אליינדרי [כוסבר]
- ^ זרע הגד אינו לבן אבל עגול הוא, והכי קאמר קרא: והוא עגול כְּזֶרַע גַּד, ולָבָן כמרגלית
- ^ שגם הוא עגול
- ^ לפי שנאמר (שמות טז יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר - בין שליקט הרבה בין שליקט מעט, מוצא עומר לגולגולת, ואם נמצא יתר בבית הראשון - בידוע שבן תשעה לראשון הוא, ואם בבית האחרון - בידוע שבן האחרון הוא
- ^ מתוך שהיו דואגים שמא לא ירד מן למחר - היו משעבדים לבם למקום
- ^ ותובעתו כתובתה
- ^ אלמא בתוך המחנה יורד
- ^ וְיָצָא הָעָם - יציאה מחוץ למחנה משמע
- ^ שָׁטוּ - משמע למקום רחוק, כמו מִשּׁוּט בָּאָרֶץ (איוב א ז)
- ^ עוגות - משמע קודם אפייה
- ^ בשמים
- ^ ומתקשטות בהן להיות ריחן ערב לבעליהן
- ^ תבלין לתבשיל ערב ומבושם
- ^ הביאו נדבה ממה שמוצאין בבקר בבקר כשיוצאין ללקוט את המן, שנאמר (שמות טז כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
- ^ עננים היו
- ^ שהאם אוכלת
- ^ מתוך כרס מלאה, שהרי מקנה רב היה להם
- ^ ירד להם עם חשיכה, שעה שאינה ראויה לתקן אותה עד שעת הסעודה
- ^ שאי אפשר להיות בלא לחם
- ^ בבוקר שיש שהות להכינו
- ^ באור האבוקה
- ^ בבקר ובערב
- ^ ומלמד שהשליו דבר שטעון שחיטה היה
- ^ ולא מצינו בתורה ציווי הזביחה היאך! מכאן אתה למד שנמסרו לו הלכות שחיטה על פה:
- ^ השליו היה עשוי לפניהן על הארץ משטיחין; ליטריד"ש [שכבות] בלעז
- ^ ואין זה לשון שומן אלא לשון שֶמֶן, לפיכך טעמו נקוד למעלה ומ"ם שלו נקוד פתח קטן [סגול בלשוננו] ולפי שהוא סוף פסוק - נהפך השי"ן לינקד בקמץ גדול
- ^ לחם יפה לבחורים ושמן לזקנים ודבש לתינוקות
- ^ קוצים בלשון ארמי
- ^ כך מנהגם: לצלות שפודיהם בתנור
- ^ מרוב שומנו הוא נתפח ונעשה עב
- ^ זו על זו; 'ריפי' = ככרות
- ^ ותחתונה
- ^ מרוב השומן הנבלע בה
- ^ וכל שכן העליונות [שהשלו היה מונח על העליונה, והיא ספגה יותר מזו שתחתיה, והתחתונה פחות מכולם]
- ^ היו נמצאות לו [שלָוים] בין חביותיו: שהיו ממציאין לו מן השמים
- ^ חמוה דרבא הוה, ורבו הוה
- ^ בזכות הרב היה אוכל התלמיד
- ^ כשהיה הטל עולה מן הארץ לקראת החמה כדרכו, היה נראה [הַמָּן] על פני המדבר דַּק מְחֻסְפָּס; למדנו שהיה הטל מכסה את המן עד שעה שהטל עולה לקראת החמה
- ^ יֵרֵד הַמָּן עָלָיו - אלמא טל מלמטה
- ^ אשקרו"ן בלעז
- ^ 'מחוס-פס' נוטריקון
- ^ אינו יוצא מן המעיים
- ^ שנתלוננו על כך שאמרו [וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה] בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (במדבר כא ה)
- ^ שאין יודעים לאיזה צד עננים הולכים
- ^ דיודעים הם שלא יחזרו לאחוריהן; ואותן שלפָנים - צריכין לצאת לסוף המחנה מאחור