ביאור:בבלי ביצה דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חוץ לתחום אסור; והבא בשביל ישראל זה - מותר לישראל אחר.

^[1]

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: הסוכר אמת המים מערב יום טוב (סותמה שלא יכנסו בה דגים מבחוץ משתחשך, ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה זה), ולמחר השכים ומצא בה דגים – מותרין.

אמר רב חסדא: מדברי רבינו נלמוד: חיה שקננה בפרדס (מקום המשתמר ואין הולד יוצא, שאינו יכול לברוח, וקל לצודו) - אינה צריכה זמון (דהא הכא מפני שהיא סתומה ואין יכולין לצאת קרי להו 'מוכנים'; ולקמיה פריך: דזמון גדול הוא זה: שעושה מעשה לשם הזמנה).

אמר רב נחמן: נפל חברין (רב חסדא) ברברבתא (נכנס ראשו למחלוקות גדולות שירבו עליו בזאת; ולקמיה מסיים קושיא, אלא מפסקא מלתא באיכא דאמרי: דמחלפי רב חסדא ברבה בר רב הונא)!

(מדברי רבינו – רב; דשלשתן: רב הונא ורב חסדא ורב נחמן דקרי ליה לרב חסדא 'חברין' - תלמידים של רב הוו.)

איכא דאמרי: אמר רבה בר רב הונא: מדברי רבינו נלמוד: חיה שקננה בפרדס - אינה צריכה זמון.

אמר רב נחמן: נפל בר חברין (רב הונא - חבריה הוה, מתלמידיו של רב; ורבה בריה קרי 'בר חברין') ברברבתא; התם לא קא עביד מעשה, הכא קא עביד מעשה.

ולא בעיא זמון? והתניא: חיה שקננה בפרדס צריכה לזמן, וצפור דרור (שזימנה מבעוד יום) צריך לקשור בכנפיה (להיות סימן לה) כדי שלא תתחלף באִמָּהּ, וזו עדות שהעידו מפי שמעיה ואבטליון?

תיובתא.

ומי בעיא זמון? והתניא: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: מודים בית שמאי ובית הלל על שהזמינן בתוך הקן ומצא לפני הקן, שאסורין ^[2]; במה דברים אמורים ^[3]? - ביוני שובך ויוני עליה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה, אבל אווזים ותרנגולים ויוני הרדסיאות וחיה שקננה בפרדס – מותרין, ואין צריכין זמון, וצפור דרור צריכה לקשר בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה ^[4], והמקושרים ^[5] והמנוענעין ^[6] בבורות ובבתים ^[7] ובשיחין ובמערות - מותרין, ובאילנות אסורין שמא יעלה ויתלוש, והמקושרין והמנוענעין ^[8] בכל מקום אסורין משום גזל ^[9]'.

אמר רב נחמן: לא קשיא, הא בה ^[10] הא באמה ^[11];

אמה בזמון סגי לה? צידה מעליותא בעיא!?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אידי ואידי בדידה ^[12]; הא בגנה הסמוכה לעיר ^[13], הא בגנה שאינה סמוכה.

משנה:

בהמה מסוכנת ^[14] לא ישחוט, אלא אם כן ^[15]יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי.

רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה ^[16];

שחטה בשדה - לא יביאנה במוט ובמוטה ^[17], אבל מביא בידו אברים אברים.

גמרא:

אמר רמי בר אבא: הפשט ונתוח בעולה ^[18], והוא הדין לקצבים ^[19]: מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח.

מאי קא משמע לן ^[20]?: אילימא לאפוקי מדרב הונא, דאמר רב הונא: 'בהמה בחייה בחזקת איסור ^[21] עומדת ^[22] עד שיודע לך במה נשחטה ^[23]; נשחטה ^[24] בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ^[25]'? והאנן תנן מתניתין כדרב הונא, דתנן: רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה מאי לאו מבית טביחתה ממש ^[26]?

לא, ממקום שטובחת אכילתה ^[27];

והא תני רבי חייא מקום טביחתה ממש?

אלא רמי בר אבא -

עמוד ב

אורח ארעא קא משמע לן ^[28], כדתניא ^[29]: 'לא יאכל אדם שום ובצל ^[30] מראשו אלא מעליו ^[31], ואם אכל הרי זה רעבתן; כיוצא בו: לא ישתה אדם כוסו בבת אחת, ואם שתה הרי זה גרגרן'.

תנו רבנן: השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן; שנים - דרך ארץ; שלשה - מגסי הרוח;

ואמר רמי בר אבא: חצובא ^[32] מקטע רגליהון דרשיעיא ^[33]; נטיעה ^[34] מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות ^[35]; תורמוסא ^[36] מקטע רגליהון דשנאיהון של ישראל, שנאמר (שופטים י ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ ^[37]; ממשמע שנאמר וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' איני יודע שלא עבדוהו, ומה תלמוד לומר וְלֹא עֲבָדוּהוּ ^[38]? - אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה: אפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה - לא עשאוני בני ^[39].

תנא משמיה דרבי מאיר: 'מפני מה נתנה תורה לישראל? - מפני שהן עזין ^[40]';

תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי וזאת הברכה פסקא שמג]: '(דברים לג ב) [וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ] מִימִינוֹ אשדת אֵשׁ דָּת לָמו ^[41]: אמר הקב"ה: ראויין הללו שתנתן להם דת אש;

איכא דאמרי: 'דתיהם ^[42] של אלו – אש ^[43]: שאלמלא נתנה תורה לישראל - אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם';

והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: שלשה עזין ^[44] הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות; ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות ^[45].

שחטה בשדה לא יביאנה במוט:

תנו רבנן: 'אין הסומא יוצא במקלו ^[46], ולא הרועה בתרמילו, ואין יוצאין בכסא ^[47] - אחד האיש ואחד האשה';

איני! והא שלח רבי יעקב בר אידי: זקן אחד היה בשכונתינו, והיה יוצא בגלודקי ^[48] שלו, ובאו ושאלו את רבי יהושע בן לוי, ואמר: אם רבים צריכין לו ^[49] – מותר ^[50],

וסמכו רבותינו על דברי אחי שקיא, דאמר: אנא אפיקתיה לרב הונא ^[51] מהיני לשילי ומשילי להיני ^[52],

ואמר רב נחמן בר יצחק: אנא אפיקתיה למר שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא!

התם כדאמר טעמא: אם היו רבים צריכין לו – מותר.

אמר ליה רב נחמן לחמא בר אדא ^[53] שליח ציון ^[54]: כי סלקת להתם - אקיף וזיל אסולמא דצור ^[55], וזיל לגבי דרבי יעקב בר אידי, ובעי מיניה: כסא, מה אתון ביה ^[56]?

אדאזל להתם - נח נפשיה דרבי יעקב בר אידי; כי סליק ^[57] - אשכחיה לרבי זריקא, אמר ליה: כסא מה אתון ביה?

אמר ליה: הכי אמר רבי אמי: ובלבד שלא יכתף.

מאי 'ובלבד שלא יכתף'?

אמר רב יוסף בריה דרבא: באלונקי ^[58].

איני! והא רב נחמן שרא לה לילתא ^[59] למיפק אאלונקי!

שאני ילתא, דבעיתא ^[60].

אמימר ומר זוטרא מכתפי להו ^[61] בשבתא דרגלא ^[62] משום ביעתותא ^[63], ואמרי לה משום דוחקא דצבורא ^[64].

משנה:

בכור ^[65] שנפל לבור ^[66]:

רבי יהודה אומר: ירד מומחה ^[67] ויראה:

הערות[עריכה]

^ לא שמעתי טעם מקובל בדבר; דאי משום מוקצה - אמאי מותר לישראל אחר? ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו- אם כן לישראל אחר נמי אסור, דנכרי שהדליק את הנר בשבת - תנן (שבת פ"טז מ"ח; דף קכב,א) אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו; ויש לומר דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי, ודיין אם אסרוהו על זה. (טעם אחר נראה לי: מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו; והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה, שאינו מכירו.)
^ כדמתרצינן לה בפרק קמא (דף י,ב): שהיו שני קנין וְזִימֵן את זו ולא זימן את זו, ולמחר בא ומצא במזומנת ולא במקומן אלא בדף הבולט לפני הקן, ובחברתה לא מצא כלום, שאסורין: דחיישינן שמא מקן שאינה מזומנת באו לכאן
^ דבעינן זמון
^ צפור דרור קטנה היא, והָאֵם והבת שוות
^ בכנפיהם; סימן הוא להם
^ מאתמול; לשם זמון, והוא מכירן
^ ובכל מקום שאינו מחובר
^ הנמצאים בכל מקום
^ אף בחול - אסורין למוצאן, משום גזל: שהראשון שקשרן או נענען - קנאן בהגבהתם, שהפקר נקנה בהגבהה
^ בולד אינו צריך זמון, שאינה יכולה לברוח ודעתיה עליה
^ אבל אמה שהיא גדולה צריכה זימון
^ בולד
^ בסמוכה לעיר ידע בה ודעתיה עלויה
^ שהוא ירא שתמות, ואינו צריך לה, שכבר סעד סעודתו, אלא מחמת הפסדו הוא שוחט
^ יודע ש
^ שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד
^ בשני בני אדם, משום דאוושא מלתא היא, ומזלזל ביום טוב
^ פירש הכתוב בעולה, שהיא אכילת גבוה
^ והוא הדין יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט
^ דרך ארץ? או איסור, ולמימר דאסור לאכול ממנה עד שינתחה שמא ימצא לה סימן טרפה בסתר, והחזיק לנו הבהמות בספק טרפות אף קודם שראה בהן טרפות
^ אבר מן החי
^ ונפקא מינה שאם אירע ספק בשחיטתה - נעמידנה על חזקתה ואסורה
^ עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי
^ כראוי - הרי היא
^ דסתם בהמות אינן טרפות, ואם נמצא בה נקב בריאה או בבני מעים ויש לתלותו לאחר שחיטה ולהכשיר, ובקודם שחיטה ולאסור - העמידנה על חזקתה שהיתה בה קודם שנמצא בה ספק זה, ומותרת עד שיודע לך אמת שהיא טרפה
^ קודם הפשט
^ מבני מעיה, שהמאכל מתחתך ומתעכל שם
^ ולא משום איסור טרפה
^ מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ: שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן - אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן
^ ציבול"ה
^ מצד העלין
^ עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל, ונוטעין אותו בין גבולי שדות, ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ
^ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין, שגוֹזְלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו
^ נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות
^ מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח, ופעמים שנמצאת טרפה; וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול
^ מין קטנית עגול, כמין עדשה, ורחב כמעה קטנה, והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה
^ דכתיבי שבעה עבודה זרה בהאי קרא, ולבסוף וַיַּעַזְבוּ אֶת ה'
^ לשון קבלה הוא, שהוא קובל עליהם: הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם
^ התורמוס הזה, לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים - הוא חוֹזֵר למוטב, והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן
^ ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם
^ מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה
^ מנהגם
^ שהם עזים כאש
^ קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז
^ לא ידעתי מהו עזות שלו
^ דהוי דרך חול, ואיכא זלותא דיום טוב
^ שטוענין אותם בני אדם, והם יושבים בקתדרא
^ פליידסטו"ל כסא מתקפל
^ לבית המדרש לדרשה
^ להוציאו בו מביתו לבית המדרש
^ בכסא
^ מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם
^ כך שמו
^ רגיל היה לעלות לירושלים
^ הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור, ששם יושב רבי יעקב בר אידי
^ מה אתם אומרים בו
^ כלומר: כי מטא לארץ ישראל, ולאחר שעבר את צור
^ שנביאיל"ש בלע"ז: שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו, וְזֶה בכסאו יושב על זרועותם, דמתחזי דרך חול ופרהסיא, ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו
^ שם אשתו של רב נחמן
^ ליפול
^ בבית המדרש עד מקומם
^ שדורשין
^ גירסת רש"י: משום בעתותא דצבורא: שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול
^ שעומדים על רגליהן, וטורח צבור הוא, הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן
^ בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא, דמאליו הוא קדוש, והשוחטו כשהוא תם - הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת
^ וירא פן ימות שם
^ בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר

[1] לא שמעתי טעם מקובל בדבר; דאי משום מוקצה - אמאי מותר לישראל אחר? ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו- אם כן לישראל אחר נמי אסור, דנכרי שהדליק את הנר בשבת - תנן (שבת פ"טז מ"ח; דף קכב,א) אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו; ויש לומר דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי, ודיין אם אסרוהו על זה. (טעם אחר נראה לי: מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו; והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה, שאינו מכירו.)

[2] כדמתרצינן לה בפרק קמא (דף י,ב): שהיו שני קנין וְזִימֵן את זו ולא זימן את זו, ולמחר בא ומצא במזומנת ולא במקומן אלא בדף הבולט לפני הקן, ובחברתה לא מצא כלום, שאסורין: דחיישינן שמא מקן שאינה מזומנת באו לכאן

[3] דבעינן זמון

[4] צפור דרור קטנה היא, והָאֵם והבת שוות

[5] בכנפיהם; סימן הוא להם

[6] מאתמול; לשם זמון, והוא מכירן

[7] ובכל מקום שאינו מחובר

[8] הנמצאים בכל מקום

[9] אף בחול - אסורין למוצאן, משום גזל: שהראשון שקשרן או נענען - קנאן בהגבהתם, שהפקר נקנה בהגבהה

[10] בולד אינו צריך זמון, שאינה יכולה לברוח ודעתיה עליה

[11] אבל אמה שהיא גדולה צריכה זימון

[12] בולד

[13] בסמוכה לעיר ידע בה ודעתיה עלויה

[14] שהוא ירא שתמות, ואינו צריך לה, שכבר סעד סעודתו, אלא מחמת הפסדו הוא שוחט

[15] יודע ש

[16] שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד

[17] בשני בני אדם, משום דאוושא מלתא היא, ומזלזל ביום טוב

[18] פירש הכתוב בעולה, שהיא אכילת גבוה

[19] והוא הדין יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט

[20] דרך ארץ? או איסור, ולמימר דאסור לאכול ממנה עד שינתחה שמא ימצא לה סימן טרפה בסתר, והחזיק לנו הבהמות בספק טרפות אף קודם שראה בהן טרפות

[21] אבר מן החי

[22] ונפקא מינה שאם אירע ספק בשחיטתה - נעמידנה על חזקתה ואסורה

[23] עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי

[24] כראוי - הרי היא

[25] דסתם בהמות אינן טרפות, ואם נמצא בה נקב בריאה או בבני מעים ויש לתלותו לאחר שחיטה ולהכשיר, ובקודם שחיטה ולאסור - העמידנה על חזקתה שהיתה בה קודם שנמצא בה ספק זה, ומותרת עד שיודע לך אמת שהיא טרפה

[26] קודם הפשט

[27] מבני מעיה, שהמאכל מתחתך ומתעכל שם

[28] ולא משום איסור טרפה

[29] מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ: שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן - אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן

[30] ציבול"ה

[31] מצד העלין

[32] עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל, ונוטעין אותו בין גבולי שדות, ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ

[33] מקטע רגלי הרשעים ליום הדין, שגוֹזְלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו

[34] נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות

[35] מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח, ופעמים שנמצאת טרפה; וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול

[36] מין קטנית עגול, כמין עדשה, ורחב כמעה קטנה, והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה

[37] דכתיבי שבעה עבודה זרה בהאי קרא, ולבסוף וַיַּעַזְבוּ אֶת ה'

[38] לשון קבלה הוא, שהוא קובל עליהם: הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם

[39] התורמוס הזה, לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים - הוא חוֹזֵר למוטב, והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן

[40] ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם

[41] מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה

[42] מנהגם

[43] שהם עזים כאש

[44] קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז

[45] לא ידעתי מהו עזות שלו

[46] דהוי דרך חול, ואיכא זלותא דיום טוב

[47] שטוענין אותם בני אדם, והם יושבים בקתדרא

[48] פליידסטו"ל כסא מתקפל

[49] לבית המדרש לדרשה

[50] להוציאו בו מביתו לבית המדרש

[51] בכסא

[52] מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם

[53] כך שמו

[54] רגיל היה לעלות לירושלים

[55] הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור, ששם יושב רבי יעקב בר אידי

[56] מה אתם אומרים בו

[57] כלומר: כי מטא לארץ ישראל, ולאחר שעבר את צור

[58] שנביאיל"ש בלע"ז: שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו, וְזֶה בכסאו יושב על זרועותם, דמתחזי דרך חול ופרהסיא, ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו

[59] שם אשתו של רב נחמן

[60] ליפול

[61] בבית המדרש עד מקומם

[62] שדורשין

[63] גירסת רש"י: משום בעתותא דצבורא: שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול

[64] שעומדים על רגליהן, וטורח צבור הוא, הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן

[65] בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא, דמאליו הוא קדוש, והשוחטו כשהוא תם - הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת

[66] וירא פן ימות שם

[67] בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]