ביאור:בבלי ביצה דף יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ביצה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים [1];
אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר?
אמר ליה: גזירה בור בחצרו אטו בור ברשות הרבים;
התינח שבת, ביום טוב מאי איכא למימר?
גזרו יום טוב אטו שבת;
ומי גזרינן [2]? והא תנן ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין ואי איתא נגזור השקה אטו הטבלה!
ותסברא [3]?: אי אית ליה מים יפים, הני למה לי למעבד להו השקה? אלא דלית ליה, וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו [4].
איתיביה: 'מדלין [5] בדלי טמא, והוא טהור [6]' [7], ואי איתא - נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה [8]!?
שאני התם: מתוך שלא הותרה לו [9] אלא על ידי דליו [10] - זכור הוא [11].
איתיביה: 'כלי שנטמא מערב יום טוב [12] - אין מטבילין אותו ביום טוב [13]; ביום טוב - מטבילין אותו ביום טוב [14]', ואם איתא - נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב?
טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא [15], ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
| איתיביה: כלי שנטמא באב הטומאה [16] - אין מטבילין אותו ביום טוב [17]; בולד הטומאה - מטבילין אותו ביום טוב [18], ואם איתא נגזור הא אטו הא? |
ולד הטומאה היכי משכחת לה [19]? - גבי כהנים [20]! כהנים זריזין הם [21]!
תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'נדה שאין לה בגדים [22] - מערמת וטובלת בבגדיה [23]', ואם איתא נגזור דלמא אתי לאטבולי בעינייהו?
שאני התם: מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש - זכורה היא.
רב יוסף אמר: [24] גזרה משום סחיטה [25].
אמר ליה אביי: תינח כלים דבני סחיטה נינהו, כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר?
אמר ליה: גזרה הני אטו הני.
איתיביה כל הני תיובתא, ושני ליה כדשנינן.
רב ביבי אמר: גזרה שמא ישהא [26].
תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.
רבא אמר: [27] מפני שנראה כמתקן כלי [28].
אי הכי אדם נמי?
אדם נראה כמיקר;
הא תינח מים יפים [29], מים רעים מאי איכא למימר?
אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא
בשרב [30] ורוחץ אפילו במי משרה [31];
תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי איכא למימר [32]?
אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה, ורוחץ אפילו בימות הגשמים;
תינח בשבת, ביום הכפורים מאי איכא למימר [33]?
אמר רבא: מי איכא מידי [34] דבשבת שרי [35] וביום הכפורים אסור [36]? אלא הואיל ובשבת [37] שרי [38] - ביום הכפורים נמי שרי [39];
ומי אית ליה לרבא 'הואיל' [40]? והתנן [שבת פ"יד מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ [41], אבל מטבל הוא [42] כדרכו, ואם נתרפא נתרפא', ורמינן עלה [תוספתא שבת פ"יב ה"ט [ליברמן]]: 'לא יגמע ופולט [43], אבל מגמע ובולע', ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן; ורבא אמר: אפילו תימא מגמע ובולע, ולא קשיא: כאן קודם טבול [44], כאן לאחר טבול [45], ואם איתא, נימא: הואיל וקודם טבול [46] שרי [47] - לאחר טבול [48] נמי שרי [49]!
הדר ביה רבא מההיא [50].
וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא [51] הדר ביה [52]?
לא סלקא דעתך [53], דתניא: 'כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים [54]'.
ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן [לטהרן, אבל לא מטבילין]:
מאי אבל לא מטבילין?
אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי [55] על גב [56] מימיו לטהרו ביום טוב.
מני מתניתין? לא רבי ולא רבנן, דתניא: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן, דברי רבי; וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן; מני: אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה?
איבעית אימא רבי איבעית אימא רבנן: אי בעית אימא רבי [57]: רישא דברייתא ביום טוב וסיפא בשבת, וכולה מתניתין ביום טוב [58];
הערות[עריכה]
- ^ ממקומו עד המקוה
- ^ ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים, למגזר התירא אטו אסורא, וגזרה לגזירה
- ^ דהא קושיא הוא
- ^ שלא יטמאו, וכיון דזהיר בהו - הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא, ולא גזרו בה רבנן
- ^ מים
- ^ מאליו
- ^ והא לא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דמתניתין, דאסור - דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר, בין מים בין כלי, הלכך מוכחא מילתא דטבילה; וטעמא דטבילה אסורה - משום דנראה כמתקן כלי, והאי מחזי, אבל הכא - אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר "לשאוב מים הללו היה צריך"
- ^ בלא שאיבת מים
- ^ טבילה זו
- ^ בשאיבתו, שאין כן דרך שאר טבילות
- ^ שהטבילה אסורה ביום טוב
- ^ ובאב הטומאה, כדלקמן
- ^ הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום
- ^ וישתמש בו היום חולין: שאין צריכין הערב שמש
- ^ שהרי הכל מטהרין ברגל, וכל שכן שזהירין מלהטמא
- ^ מערב יום טוב, כדלעיל
- ^ דכיון דטמא מן התורה - הוה ליה כמתקן
- ^ בולד הטומאה - אין כאן תקון, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, שאין כלי טמא אלא באב הטומאה, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין כה א): אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, משום דהוה ליה ולד הטומאה: שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי; |align = "right"|יש מפרשים: כלי שנטמא באב הטומאה, אפילו נטמא ביום טוב - אין מטבילין אותו ביום טוב, וטעמא - משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש, הלכך, הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש - לא יטבילנו! וקשיא לי, הרי ראוי להשתמש בו חולין, שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים, כדתנן: 'טבל ועלה - אוכל במעשר, העריב שמשו - אוכל בקדשים' (נגעים פרק יד משנה ג: '...והרי הוא טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו - אוכל בקדשים' )
- ^ מי הוא הצריך להטבילו
- ^ אינו אלא כהן, דהא ולד הטומאה - ראשון, וכלי שנטמא בו שני, ומותר לחולין, שאין שני עושה שלישי בחולין, ואין צריך להטבילו אלא לתרומה
- ^ ולא אתו למשרי דאב הטומאה! אי נמי, זריזין מלבא טומאה לכליהן, והויא מלתא דלא שכיחא
- ^ טהורים, להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב, ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה
- ^ כשהיא לבושה, וסלקא לה טבילה אף לכלים [לבגדים], ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת: דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר לטבול כבית הלל, דנראה כמיקר, כדלקמן
- ^ טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויום טוב אסירא [לאחר שהביאה הגמרא את השקלא וטריה בין רבה ואביי בענין זה, הביאה הגמרא את השקלא וטריא בין רב יוסף – הרב השני של אביי - עם אביי]
- ^ משום סחיטת בגדים, שאף הן בכלל 'כלים'
- ^ אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב - משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה
- ^ טעמא דמתניתין
- ^ ודמיא לתקנת מלאכה, וגזור עלה מדרבנן
- ^ שדרך לרחוץ בהן
- ^ חום
- ^ ששורין הפשתן בהן [מי שריית פשתן מסריחים]
- ^ הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין, ולא כמיקר
- ^ שאסור ברחיצה משום ענוי, ומותר בטבילת מצוה, כדלקמן
- ^ דמלאכה
- ^ וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה
- ^ משום מלאכה, כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן
- ^ דחמירא במלאכה
- ^ משום טעמא דמיקר
- ^ ואף על גב דלא נראה כמיקר; שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת
- ^ באיסורי שבת כהאי גוונא: 'משום דשרי בהא, לא תשרי בהא'
- ^ לרפואה, דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין, שהיא אב מלאכה טוחן
- ^ בו מאכלו
- ^ דמוכחא מלתא דלרפואה עביד
- ^ קודם אכילה מגמע ובולע, דלא מוכחא מלתא דלרפואה, דסברי חומץ אהני ליה למיכל
- ^ לאחר אכילה, וטבל מאכלו בחומץ: דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה! ואמאי, הרי קודם אכילת שבת היה מותר, ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו!
- ^ קודם אכילה
- ^ דנראה כחפץ בבליעת חומץ
- ^ לאחר אכילה
- ^ שאין חלוק בשיעור של שבת
- ^ דחומץ, ושנייה כאביי, ואת זו דטבילה, דאית ליה 'הואיל' - אמר לאחר חזרה
- ^ דטבילה דיום הכפורים
- ^ ושל חומץ אמר באחרונה
- ^ למיסר טבילה ביום הכפורים
- ^ ואף על פי שאסורין ברחיצה
- ^ הצריך טבילה
- ^ השקת
- ^ קתני לה
- ^ כדאמרינן: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב; הטבלה הוא דלא, הא השקה בכלי אבן שפיר דמי!