ביאור:בבלי ביצה דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בעפר תיחוח.

והא קא עביד גומא ^[1]?

כדרבי אבא, דאמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה - פטור עליה. ^[2]

[ומודים שאם שחט - שיחפור בדקר ויכסה] שאפר כירה מוכן הוא:

אפר כירה מאן דכר שמיה ^[3]?

אמר רבה: הכי קאמר: ואפר כירה מוכן הוא.

אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב ^[4], אבל הוסק ביום טוב ^[5] – אסור, ואם ראוי לצלות בו ביצה ^[6] – מותר ^[7].

תניא נמי הכי: 'כשאמרו אפר כירה מוכן הוא, לא אמרו אלא שהוסק מערב יום טוב, אבל הוסק ביום טוב – אסור, ואם ראוי לצלות בו ביצה – מותר; הכניס עפר ^[8] לגנתו ולחורבתו ^[9] - מותר לכסות בו ^[10]'; ואמר רב יהודה: מכניס אדם מלא קופתו עפר ^[11] ועושה בה כל צרכו ^[12].

דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה: והוא שייחד לו קרן זוית ^[13].

מיתיבי 'כוי ^[14] - אין שוחטין אותו ביום טוב ^[15], ואם שחטו - אין מכסין את דמו ^[16]' ואי איתא ^[17], לכסייה ^[18], כדרב יהודה ^[19]!

ולטעמיך לכסייה באפר כירה ^[20] או בדקר נעוץ! אלא דלית ליה - הכא נמי דלית ליה;

אי הכי מאי איריא ספק - אפילו ודאי נמי לא ^[21]!

'לא מבעיא' קאמר ^[22]: לא מבעיא ודאי דלא לשחוט, אבל ספק אימא משום שמחת יום טוב לשחוט ולא לכסייה - קא משמע לן!

עמוד ב

והא מדקתני סיפא ואם שחטו אין מכסין את דמו, מכלל <דרישא> בדאית ליה עסקינן ^[23]!

אלא אמר רבה: אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק ^[24];

^[25] לספק מאי טעמא לא ^[26] - דקא עביד גומא ^[27]? ודאי נמי קא עביד גומא!?

אלא ^[28] כדרבי אבא ^[29]? - הכא נמי כדרבי אבא; אלא ספק מאי טעמא? דלמא עביד כתישה ^[30]? ודאי נמי נגזור משום כתישה!

^[31] ודאי כי קא עביד כתישה - אתי עשה ודחי את לא תעשה ^[32].

אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת ^[33], אי נמי סדין בציצית ^[34]: דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים לעשה ^[35]; הכא ^[36] בעידנא דקא מעקר לאו לא מוקים עשה ^[37]!

הא לא קשיא: דבהדי דכתיש קא מכסי;

סוף סוף יום טוב עשה ולא תעשה הוא ^[38], ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה!?

אלא אמר רבא: אפר כירה - דעתו לודאי ואין דעתו לספק ^[39];

ואזדא רבא לטעמיה ^[40], דאמר רבא: הכניס עפר לכסות בו צואה ^[41] - מותר לכסות בו דם צפור ^[42]; דם צפור - אסור לכסות בו צואה ^[43].

נהרבלאי ^[44] אמרי: אפילו הכניס עפר לכסות בו דם צפור - מותר לכסות בו צואה ^[45];

אמרי: במערבא פליגי בה רבי יוסי בר חמא ורבי זירא, ואמרי לה רבא בריה דרב יוסף בר חמא ורבי זירא; חד אמר: כוי הרי הוא כצואה ^[46], וחד אמר: כוי אינו כצואה ^[47];

תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה ^[48], דאמר רבא: 'הכניס עפר לכסות בו צואה - מותר לכסות בו דם צפור; דם צפור - אסור לכסות בו צואה' ^[49]!

תסתיים.

רמי בריה דרב ייבא אמר: כוי היינו טעמא דלא מכסינן: גזירה משום התרת חלבו ^[50];

אי הכי אפילו בחול נמי!

בחול אמרי ^[51]: 'לנקר חצרו הוא צריך ^[52]';

שחט באשפה מאי איכא למימר? בא לימלך ^[53] מאי איכא למימר ^[54]?

אלא ^[55] בחול [אי נמי] מספקא, אמרי ליה רבנן "זיל טרח וכסי", ביום טוב אי מספקא - מי אמרי ליה רבנן "זיל טרח וכסי"? ^[56]

תני רבי זירא: 'לא כוי בלבד אמרו ^[57], אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה ^[58] - ^[59] אסור לכסותו ביום טוב ^[60]'.

אמר רבי יוסי בר יאסיניאה: לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת, אבל יכול לכסותו בדקירה אחת – מותר;

פשיטא ^[61]?

מהו דתימא נגזר דקירה אחת אטו שתי דקירות - קא משמע לן.

אמר רבה: שחט צפור מערב יום טוב אין מכסין אותו ביום טוב ^[62];

הערות[עריכה]

^ וחייב משום בנין
^ כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה: דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא - אינו 'בונה' ולא 'חורש', אלא מקלקל - וכל המקלקלים פטורים!
^ דקאמר שאפר כו' דמשמע דיהיב טעמא למילתיה דלעיל
^ מאתמול דעתיה עלויה לכל מילי
^ דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול
^ שיש עדיין רמץ חם
^ דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ולבשל ולצלות, ועודנו בתשמישו זה; ואיידי דחזי להפוכי ביה מידי לצליית ביצה - שקיל ליה נמי ומנח ליה על הדם
^ הרבה במקום אחד
^ לצורך גנתו או לצורך חורבתו לשוטחן בהן
^ דכל זמן שהוא צבור דעתיה עלויה לכל צרכיו
^ בסתם ונותנו במקום אחד
^ ולא אמרינן בטלה לה לגבי קרקע הבית איידי דזוטרא
^ ולא שטחה: דמוכחא מילתא דלצרכיו קא בעי לה; ובעפר תיחוח קאמר, שאינו מחוסר לא חפירה ולא כתישה אלא הכנה
^ ספק חיה ספק בהמה
^ משום דשמא חיה הוא וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסותו ביום טוב, כדקתני
^ דשמא בהמה הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין העפר לכך
^ דיש עפר שמוכן לכל צרכי אדם
^ אפילו הוא בהמה
^ אם הכניס קופת עפר
^ דהא בהדיא תנא במתניתין דמוכן הוא
^ דהא כבית הלל קיימא לן , דאסרי ואפילו דיעבד בלא דקר נעוץ
^ הא דנקט כוי אין שוחטין, כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי והוא אינו יכול, ולרבותא אשמעינן כוי - ולא מיבעיא ודאי
^ כלומר: בשלמא אין שוחטין דרישא – איצטריך, כדקאמרת: דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי; אלא סיפא, דקתני 'אין מכסין', אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן? השתא: ודאי אין מכסין, ספק מבעיא? אלא שמע מינה בדאית ליה, דלגבי ודאי מכסין, ואשמועינן דספק לא, וקשיא לן: אמאי אין מכסין, אי כדרב יהודה אי באפר הכירה
^ קא סלקא דעתא דהכי קאמר: אף על גב דדעתיה לכל מילי, הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק
^ ופרכינן: וכיון דדעתיה עלויה, ומשום דאקצה ליכא ספק
^ לא מכסינן?
^ בתמיה
^ ודאי מאי טעמא שרית? -
^ דאמר לעיל 'מקלקל הוא ופטור עליה'
^ שמא יהו שם רגבים ויכתישם
^ ומשני:
^ כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש - לא גזור רבנן משום כתישה, דאי נמי אתו לידי כך - לאו איסורא דאורייתא איכא, דאתי עשה ד-וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז יג) ודחי כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם (שמות יב טז), דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד,א) עשה דוחה את לא תעשה
^ דכתיב (דברים כד ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת [לִשְׁמֹר] ותניא [ספרא תזריע פרשתא א פרק א הלכה ד, בלשון אחרת]: בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר, ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (דף קלב,ב) יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב ג) - אפילו במקום בהרת יקוץ
^ גירסת רש"י: אי נמי ציצית בכלאים, דכתיב (דברים כב יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו וסמיך ליה (דברים כב יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ
^ דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה
^ אבל עשה זה, כשהוא כותש
^ עובר בלאו, והעשה אינו מקיים עד שיכסה
^ דכתיב (ויקרא כג לט) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן - דמשמע שבות
^ הלכך איסור מוקצה איכא; והוא הדין לדרב יהודה
^ דאמר מי שדעתו לודאי - לא רמי אנפשיה לאזמוני למִידִי דספק
^ ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביום טוב לפניו
^ שיש לו לשחוט ביום טוב: דכיון שהזמינו לספק - כל שכן לודאי
^ אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב; מאי טעמא? - דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי, אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו, ודעתו לודאי ולא לספק
^ בסנהדרין (דף יז,ב) מפרש דהוא רמי בר בריבי
^ כיון דאזמניה – אזמניה, דהא נמי קרוב לודאי
^ המכניס עפר לכסות בו צואה - מותר לכסות בו דם כוי, דזה וזה ספק
^ והמכניס עפר לכסות צואה - אסור לכסות בו דם כוי, דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי: דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי
^ צואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה
^ אלמא ספק הוא
^ דאי שרית לכסוייה - אתי למימר חיה הוא
^ הרואה אומר
^ לא מפני שטעון כסוי, אלא כדי לנקר חצרו מכסהו
^ מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו, ובחול, והם מורים לו שצריך כסוי
^ איהו גופיה אתי למימר חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי
^ אלא לא גרסינן
^ כלומר: בחול, זה שהורוהו לכסות - לא מחזיק ליה בחיה ודאית, דמימר אמר: אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה - אמרי ליה זיל טרח וכסי כו';
^ דאין מכסין ביום טוב: דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה, ואפילו באפר הכירה
^ דאיכא חד דטעון כסוי
^ אפילו הכי
^ משום דקא טרח נמי בשל בהמה
^ דהא לא טרח בשביל בהמה מידי
^ דהיה לו לכסות מבעוד יום, ומשום אמנועי משום שמחת יום טוב ליכא: דמשום דלא מכסי דם לא מתסר צפור באכילה

[1] וחייב משום בנין

[2] כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה: דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא - אינו 'בונה' ולא 'חורש', אלא מקלקל - וכל המקלקלים פטורים!

[3] דקאמר שאפר כו' דמשמע דיהיב טעמא למילתיה דלעיל

[4] מאתמול דעתיה עלויה לכל מילי

[5] דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול

[6] שיש עדיין רמץ חם

[7] דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ולבשל ולצלות, ועודנו בתשמישו זה; ואיידי דחזי להפוכי ביה מידי לצליית ביצה - שקיל ליה נמי ומנח ליה על הדם

[8] הרבה במקום אחד

[9] לצורך גנתו או לצורך חורבתו לשוטחן בהן

[10] דכל זמן שהוא צבור דעתיה עלויה לכל צרכיו

[11] בסתם ונותנו במקום אחד

[12] ולא אמרינן בטלה לה לגבי קרקע הבית איידי דזוטרא

[13] ולא שטחה: דמוכחא מילתא דלצרכיו קא בעי לה; ובעפר תיחוח קאמר, שאינו מחוסר לא חפירה ולא כתישה אלא הכנה

[14] ספק חיה ספק בהמה

[15] משום דשמא חיה הוא וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסותו ביום טוב, כדקתני

[16] דשמא בהמה הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין העפר לכך

[17] דיש עפר שמוכן לכל צרכי אדם

[18] אפילו הוא בהמה

[19] אם הכניס קופת עפר

[20] דהא בהדיא תנא במתניתין דמוכן הוא

[21] דהא כבית הלל קיימא לן , דאסרי ואפילו דיעבד בלא דקר נעוץ

[22] הא דנקט כוי אין שוחטין, כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי והוא אינו יכול, ולרבותא אשמעינן כוי - ולא מיבעיא ודאי

[23] כלומר: בשלמא אין שוחטין דרישא – איצטריך, כדקאמרת: דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי; אלא סיפא, דקתני 'אין מכסין', אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן? השתא: ודאי אין מכסין, ספק מבעיא? אלא שמע מינה בדאית ליה, דלגבי ודאי מכסין, ואשמועינן דספק לא, וקשיא לן: אמאי אין מכסין, אי כדרב יהודה אי באפר הכירה

[24] קא סלקא דעתא דהכי קאמר: אף על גב דדעתיה לכל מילי, הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק

[25] ופרכינן: וכיון דדעתיה עלויה, ומשום דאקצה ליכא ספק

[26] לא מכסינן?

[27] בתמיה

[28] ודאי מאי טעמא שרית? -

[29] דאמר לעיל 'מקלקל הוא ופטור עליה'

[30] שמא יהו שם רגבים ויכתישם

[31] ומשני:

[32] כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש - לא גזור רבנן משום כתישה, דאי נמי אתו לידי כך - לאו איסורא דאורייתא איכא, דאתי עשה ד-וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז יג) ודחי כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם (שמות יב טז), דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד,א) עשה דוחה את לא תעשה

[33] דכתיב (דברים כד ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת [לִשְׁמֹר] ותניא [ספרא תזריע פרשתא א פרק א הלכה ד, בלשון אחרת]: בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר, ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (דף קלב,ב) יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב ג) - אפילו במקום בהרת יקוץ

[34] גירסת רש"י: אי נמי ציצית בכלאים, דכתיב (דברים כב יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו וסמיך ליה (דברים כב יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ

[35] דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה

[36] אבל עשה זה, כשהוא כותש

[37] עובר בלאו, והעשה אינו מקיים עד שיכסה

[38] דכתיב (ויקרא כג לט) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן - דמשמע שבות

[39] הלכך איסור מוקצה איכא; והוא הדין לדרב יהודה

[40] דאמר מי שדעתו לודאי - לא רמי אנפשיה לאזמוני למִידִי דספק

[41] ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביום טוב לפניו

[42] שיש לו לשחוט ביום טוב: דכיון שהזמינו לספק - כל שכן לודאי

[43] אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב; מאי טעמא? - דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי, אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו, ודעתו לודאי ולא לספק

[44] בסנהדרין (דף יז,ב) מפרש דהוא רמי בר בריבי

[45] כיון דאזמניה – אזמניה, דהא נמי קרוב לודאי

[46] המכניס עפר לכסות בו צואה - מותר לכסות בו דם כוי, דזה וזה ספק

[47] והמכניס עפר לכסות צואה - אסור לכסות בו דם כוי, דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי: דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי

[48] צואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה

[49] אלמא ספק הוא

[50] דאי שרית לכסוייה - אתי למימר חיה הוא

[51] הרואה אומר

[52] לא מפני שטעון כסוי, אלא כדי לנקר חצרו מכסהו

[53] מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו, ובחול, והם מורים לו שצריך כסוי

[54] איהו גופיה אתי למימר חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי

[55] אלא לא גרסינן

[56] כלומר: בחול, זה שהורוהו לכסות - לא מחזיק ליה בחיה ודאית, דמימר אמר: אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה - אמרי ליה זיל טרח וכסי כו';

[57] דאין מכסין ביום טוב: דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה, ואפילו באפר הכירה

[58] דאיכא חד דטעון כסוי

[59] אפילו הכי

[60] משום דקא טרח נמי בשל בהמה

[61] דהא לא טרח בשביל בהמה מידי

[62] דהיה לו לכסות מבעוד יום, ומשום אמנועי משום שמחת יום טוב ליכא: דמשום דלא מכסי דם לא מתסר צפור באכילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]