ביאור:אקסיומות בפרשנות המקרא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
""
"/ אראל סגל"
מאד התלהבתי לקרוא את מאמרו של אורי פרץ "עשו - האיש והאגדה" , שהתפרסם בכפית סיון-תמוז ה'תשס"ב. אורי עבר על סיפורי יעקב ועשו והראה, שמכל חלק בסיפור ניתן להסיק שתי מסקנות סותרות. הוא הסיק מכך, ש"אסור לפרש פסוקים אך ורק על-פי הפשט, כי בצורה כזו נוכל להגיע לכל מסקנה בה נחפוץ". לדעתי אפשר להסיק מכך מסקנות נוספות.
אחד העיסוקים העיקריים של מתמטיקאים הוא - להמציא מערכות של אקסיומות (מוסכמות), ולראות איזה משפטים אפשר להוכיח מתוכן. אדם שמסתכל מבחוץ יכול לחשוב שהאקסיומות הן שרירותיות לחלוטין - כל אחד יכול להמציא לעצמו כל מערכת-אקסיומות שיבחר. אבל זה לא נכון: יש כמה כללים לוגיים שכל מערכת אקסיומות צריכה לעמוד בהם. אחד הכללים החשובים הוא כלל ה עקביות , שמשמעותו היא - אסור שיהיו שני משפטים סותרים שאפשר להוכיח מתוך אותה מערכת של אקסיומות. אם כלל העקביות לא מתקיים, אז מערכת האקסיומות לא שווה כלום (לפחות מבחינה מתמטית), כי אפשר להוכיח בעזרתה כל מה שרוצים, ולכן היא לא יכולה לעזור לנו להבחין בין אמת לשקר.
כשמתמטיקאים מגלים שמערכת אקסיומות כלשהי אינה עקבית, הם לא מתייאשים - הם מנסים 'לתקן' אותה על-ידי מחיקת אקסיומה אחת או יותר, כך שהמערכת שתישאר תהיה עקבית.
הטבלה של אורי, שבה הוא 'הוכיח' מאותם פסוקים מסקנות סותרות, יכולה לעזור לנו לגלות כמה "אקסיומות" בעייתיות בפרשנות המקרא - אקסיומות שכאשר משתמשים בהן אפשר להוכיח דבר והיפוכו. אפשר להסיק מכאן, שאם אנחנו רוצים לפרש את המקרא בצורה עקבית - אנחנו לא צריכים להשתמש באקסיומות האלו.
עכשיו נעבור על הטבלה לפי הסדר, וננסה לראות מהי האקסיומה הבעייתית בכל שורה (הבאתי כאן רק את החצי הראשון של הטבלה; אפשר לבדוק באותו אופן גם את החצי השני).
|
"הבעיה" |
"עשיו הרע (/ יעקב הטוב)" |
"עשיו הטוב (/ יעקב הרע)" |
אקסיומות בפרשנות המקרא[עריכה] |
|
הסקת מסקנות על טיבו של אדם (האם הוא טוב או רע) מאירועים שקרו לפני שנולד . לכל אדם יש בחירה חופשית: האירועים שקרו לפני שנולד לא יכולים לקבוע באופן חד-משמעי את אופיו לטוב או לרע. |
נבואה זו הניתנת לרבקה אינה נבואה לאותו רגע, אלא לעתיד, שאז ינצח הצעיר המסכן את הגדול ממנו. הרש"ר הירש : "רב- גדול במספר ובעצמה.. נושא הרוח והמוסר יצא כמנצח אחרון ממאבק זה, ואילו רב הכח לא יושמד אך יראה מטרה לעצמו להתמסר לצעיר ולרומם שלטונו" |
אין כאן סתם השפלה של אדם העובד את משנהו, אלא אח בכור העובד את אחיו הצעיר! יעקב ינצל את אחיו הגדול ובכך אף ישפיל אותו! |
כ"ה, כג: "שני גויים בבטנך... ורב יעבוד צעיר" |
|
הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך צורתו החיצונית . עידית פריירייך כבר הראתה, במדורה "היפים והתנכיים", שהצורה החיצונית היא חומר גלם - אפשר לנצל אותה לטובה או לרעה, והכל תלוי בבחירה החופשית של האדם. |
עשיו נקרא בשמו כיוון שכבר בתחילה התנהג כמבוגר, שעיר מגיל צעיר, מסתכן כל חייו, "אדמוני"- מזכיר דם, מילה השגורה בפי הצייד, כמובן. ספורנו : "עשיו" ע"ש שעשו אותו, יעקב מלמטה עזר לו לצאת. |
מה רע באדמוני? להפך- גם דויד היה "אדמוני עם יפה עיניים", ולא היה זה צבע שיערו, כמו הדוד: "דודי צח ואדום ... קוצותיו תלתלים שחורות " (שיה"ש ה', י-יא). גלית מבזה את דויד בגלל היותו אדמוני- ילד טוב ירושלים. הרש"ר הירש : "... גם ביחס לדוד, אדום לחיים, סימן לרעננות החיים". |
כ"ה, כה: "ויצא הראשון אדמוני כולו... ויקרא שמו עשיו" |
|
הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך שמו . גם שמו של אדם, שנקבע על-ידי הוריו כשנולד, לא משנה את הבחירה החופשית של האדם לאחר שהתבגר, בטוב או ברע. |
יעקב הוא התגלמות התמימות, הולך ב "עקבות" כל מה שזז, אחיו, אביו ואמו. |
יעקב. כל זה עוד לא נגלה אז, אך המשמעות האמיתית שלו טמונה בשמו- " "ויעקבני" זה פעמיים"- כל כולו רמיה ו "עקבה" , ערמומיות וכזב. |
כ"ה, כו: "וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב" |
|
הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך מקצועו . לכל מקצוע יש תפקיד בעולם; בכל מקצוע אפשר לעבוד את ה'. גם צייד יכול לתרום לחברה, וגם יושב-אוהלים יכול. השאלה שקובעת את טיבו של האדם היא - מה הוא עושה עם המקצוע שבחר. |
צייד, מזכיר את ישמעאל דודו שהיה רובה קשת ונפרד מהשושלת. שוב, כולו דם. יעקב ממשיך בדרכי אבותיו, איש צדיק תמים, פשוט, ישר, אברהם אף הוא היה מפורסם באוהלו, וכן אהל שרה. |
עשיו הוא בן אדם שמועיל לחברה, מעשי, תורם למשפחתו. יעקב בטלן, עצל, בלתי מועיל בעליל. תמים: פראייר, פתי. |
כ"ה, כז: "ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה... ... ויעקב איש תם יושב אהלים" |
העלאת השערות לגבי המניעים והכוונות של דמויות.[עריכה]התורה מספרת לנו הרבה על מעשים של דמויות, אבל מעט מאד (אם בכלל) על המניעים שלהם לאותם המעשים, ובדרך-כלל אי אפשר לדעת בוודאות מה המניעים אלא רק לשער. אנחנו יודעים שיצחק אהב את עשיו, אבל איננו יודעים מה היתה המטרה של יצחק - האם הוא רצה לבנות את העם הקדוש על יסוד המעשיות של עשיו, או שהוא רק רצה להחזיר את עשיו למוטב. אנחנו יודעים שרבקה אהבה את יעקב, אבל איננו יודעים מדוע - האם היא הזדהתה עם הערמומיות שלו או דווקא עם תמימותו. אנחנו יודעים שעשיו הסכים למכור ליעקב את הבכורה, אבל איננו יודעים מדוע - האם הוא היה כל-כך רעב שלא שם לב למשמעות המעשה, או שממילא רצה להיפטר מהבכורה. אותה אי-ודאות חוזרת גם בסיפור הברכה. |
ואיזה אב אינו אוהב את שני בניו? הרי ברור שיש כאן בסה"כ ניסיון לקרב את עשיו לדרכי אבותיו, כל עוד אין בחירה שמימית בממשיך השושלת, יש לתת הזדמנות שווה לשניהם. יצחק הצדיק גם מנסה בצורה לא מודעת לדבוק בניגוד שלו. ספורנו ו רד"ק : ויאהב יצחק "גם" את עשיו חזקוני : "כתיב "ויאהב" ללמד שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו" |
קודם כל משחקת כאן העובדה שיצחק אוהב אותו- האב הרוחני יודע מה הוא לוקח. ליצחק ברור שבשביל להקים את העם יש צורך באדם מעשי, ערמומי מעט, ולא בשה תמים. רש"ר הירש : "ידע לרתק את אביו בהרפתקאות הציד" |
כ"ה, כח: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו" |
|
אין מה להוסיף, הרי ברור שתבחר בבן הצדיק והישר, ולא בציד הרשע?! חזקוני : "ורבקה אוהבת את יעקב- אהבה תדירה". רש"ר הירש : יעקב משלים את שחסר לרבקה בבית אביה- תום ויושר. |
נו, בטח, אשה- מה היא יותר תאהב? את הבן הצייד, המלא בדם או את הבן הלכאורה תמים והנחמד, שהתכונות הפנימיות שלה (בת לבן ה "ארמי" ), והתכונות הפנימיות שלו (ערמומיות), מזדהות מצויין בתת מודע שלה? |
כ"ה, כח: "ורבקה אוהבת את יעקב" | |
|
עשיו מגיע לביתו לאחר מסע ציד רצחני, עייף מלמשוך בקשת לתומו ומלנעוץ סכינו בטרף המפרפר... "הלעיטני", מלשון טרף, תאכיל אותי "נא"... לא היה פה שום ניצול, יעקב פשוט התפרץ לדלת פתוחה, עשיו כבר שנים מחכה שיגאלו אותו מהאחריות למשפחה- ויעקב ב"השבעה לי" רק מחפש תוקף ומחוייבות. ספורנו : "מן האדום האדום הזה"- וכפל לו הדבר מרוב תאוותו אליהם". |
עשיו מגיע לביתו ורואה על השולחן מרק. בעצם לא- נזיד . שורש י.ז.ד. ויזד- יעקב חשב על הכל מראש- הכל במזיד. אז עשיו חוזר, עייף מת, ומבקש בנימוס רב- "הלעיטני נא ". יעקב מזנק מיד ודורש- "מכרה כיום את בכורתך לי". ספורנו : "במצבך כיום, שאינך כשיר"- יעקב מנצל בערמומיות רבה את עייפותו הרגעית של עשיו וסוחט ממנו הבטחה בלתי מודעת. |
כ"ה, כט- לו: הבכורה |
אקסיומה נוספת, שמתאימה לכל הטבלה, היא: התייחסות לאנשים כ'טובים' או 'רעים' לפי מעשה אחד.[עריכה]
הדמויות בתנ"ך (כמו בחיים) הן מורכבות, הן עושות לפעמים דברים טובים ולפעמים דברים רעים, אין בכך סתירה. הם גם משתנות עם הזמן.
למשל:עשיו לקח בהתחלה נשים רעות, אבל לאחר מכן שיפר את מעשיו ולקח אישה טובה. הוא רדף את אחיו, אבל מצד שני כיבד את אביו. לדעתי זה לא נכון להתייחס אליו באופן חד-צדדי כ"טוב" או "רע".
סיכום[עריכה]
מתוך הטבלה ניתן ללמוד על כמה כללים שראוי לזכור כאשר מפרשים פרשות בתנ"ך:
- לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם (האם הוא טוב או רע, צדיק או רשע) מאירועים שקרו לפני שנולד, כי יש לו בחירה חופשית לאחר שנולד.
- לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם מהצורה החיצונית שלו.
- לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם מהשם שנתנו לו כשנולד.
- לא ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות מהשערות שאנחנו משערים לגבי המניעים והכוונות של דמויות (מעבר למעשים שלהן המפורטים בכתוב).
- האנשים בתנ"ך (כמו בחיים) הם לא בהכרח "טובים" או "רעים"; הם עושים מעשים שונים - חלקם טובים וחלקם רעים, ואין בכך סתירה.
והמסקנה הכי חשובה - תמיד כשמפרשים פרשה כדאי להבהיר לעצמנו מה אנחנו לא יודעים...
תגובות[עריכה]
מאת: משה בלידשטיין
אקסיומות בפרשנות המקרא שנשלח על-ידי אראל בכפית אלול סב: בכפית האחרונה כתבתי דבר פרידה מהארגון, ובוודאי חשבתם שנפטרתם ממני. אבל באותה כפית כתב אראל מאמר בשם "אקסיומות בפרשנות המקרא", שהייתי פשוט חייב להגיב עליו, וכך עשיתי.
(לא אתייחס במאמרי לכלל החמישי, כי איתו אני מסכים).
אראל בעצם אומר, כי ישנם פרטים בתיאור דמויות בתנ"ך, שאין להם משמעות אמיתית לגבי הדמויות האלו. שם האדם, מראהו, ואירועים אחרים הקשורים אליו שלא היתה לו שליטה עליהם – לא יכולים לתת לנו רמז לגביו, ואיננו יכולים להעזר בפרטים אלה כשאנו באים לשפוט את גישת הכתוב אל דמות זו.
גישה כזו נראית לי מוטעית. יוצא ממנה, שישנם פרטים רבים בסיפור שבעצם אין להם משמעות: אם הם לא באו לעזור לנו להבין את הדמויות, כנראה שהם באו כיוון שכך היה, ותו לא. גישה זו בעייתית מאד, מכמה סיבות:
א. הסיפור התנ"כי הוא ראשית כל סיפור, המשתמש באמצעים ספרותיים: אחד מהאמצעים הללו הם רמזים מטרימים, שבאים לפני הסיפור עצמו ומכינים אותנו אליו. הם אולי אינם נראים כמהותיים לסיפור, אבל הם חשובים מאד. דווקא בגלל הצמצום העצום של הסיפורים בתנ"ך והתכליתיות שלהם, ברור כי כל פרט שכן סופר לנו נועדה לו מטרה. לא רק לשם ולצורה החיצונית יש משמעות, אלא אף לדברים קטנים הרבה יותר, לכל דבר שקרה לאם או לסב הדמות, המקום שבו הוא נולד, וכן הלאה. אמנם, קשה לדעת תמיד מה הכוונה של התנ"ך בהבאתם של פרטים אלה, ומה בדיוק אנו אנחנו אמורים ללמוד מזה, אבל תמיד יש לזה משמעות . צריכים להזהר ולהבדיל בין המציאות שעליה מסופר לבין הסיפור עצמו: במציאות, אולי אין לכל פרט משמעות ויש דברים שקורים במקרה. אבל הסיפור נכתב לאחר המאורע, ולפני הכותב היתה הבחירה מה לספר – ולכן הוא לא סיפר דבר במקרה.
ב. אני חושב שניתן לראות בבירור במקרים רבים שהסיפור "סוגר מעגל" אל שמות הדמויות ואל אירועים שקרו להם לפני שהם נולדו, ומכאן שיש לעניינים אלה חשיבות.
ג. נראה לי שהסיבה שקשה לאראל לקבל את הרעיון ששמות הדמויות ואירועים שקרו להם לפני שנולדו ישפיעו עליהם, היא שהוא רגיל למחשבת העולם המודרני-המדעי, ולא מקבל רעיונות כגון גורל ויעוד. אני די בטוח שבעולם של התנ"ך כולם היו מסכימים כי שמו וצורתו החיצונית של האדם כן משפיעים עליו, והצצה חפוזה אל הסיפורים שנכתבו בתרבויות הסובבות תוכיח. הבריחה של אדם מגורלו המיועד לו או ההכנעות לגורל זה היא נושא מרכזי מאד בסיפורים בתרבויות הסובבות, וגם אם בתנ"ך העניין קצת פחות מודגש, הוא עדיין רלוונטי מאד. אם אדם מודרני רוצה להבין את התנ"ך, הוא חייב להכנס לראש התרבותי של אותה תקופה ולא לכפות את מושגיו על התרבות שונה ממנו, אחרת הוא לא יוכל להבין אותה. אני אישית לא חושב שהשם שלי משפיע על חיי בצורה מהותית, או שהגובה שלי משפיע על טיבי הפנימי. עם זאת, אני חושב שהתנ"ך כן חשב ככה.
ד. בעיקר הנושא של שמות הפריע לי. האם אראל באמת חושב שהשם של אדם אינו קובע דבר לגביו? אברהם ושרה, יצחק ויעקב, שלמה-ידידיה וישמעאל הם דוגמאות מספיקות כדי להדגים כי שם הוא בעל משמעות רצינית מאד במקרא, גם אם בעולם המדעי של היום רעיון כזה לא יתקבל.
ה. אני לא חושב שיש איזשהו פרשן מסורתי (וגם לא מסורתי, בעצם) שיסכים שלא ניתן לשפוט דמויות מארועים שהוא לא שלט עליהם, שמו ומראהו.
ולסעיף הרביעי והאחרון (מבחינתי) – "לא ניתן להסיק מסקנות ברורות מהשערות לגבי מניעים". כמובן שלא ניתן להסיק מסקנות ברורות מהשערות, בכל תחום שהוא. אבל, כמו בכל מדע, אפשר להציע תיאוריות ולנסות להוכיח אותן. גם אם לעולם לא נגיע למניע ממש, אנו מצווים לנסות להגיע אליו כדי להבין את האנשים, לשפוט את פועלם וללמוד ממעשיהם.
מפאת קוצר זמן, אני לא מביא הוכחה כלשהי לדברי מהכתובים, אבל אני בטוח שכל אחד שיחשוב כמה דקות יוכל להעלות בדעתו כמה וכמה מקרים מוכיחים.
- מאת: אראל
- שמחתי מאד לקבל תגובות למאמרי "אקסיומות בפרשנות המקרא" (למה לא מגיבים כך גם למאמרים על תרי-עשר?...).
- התחלתי לחשוב על תגובה לדברים של משה בלידשטיין, אבל אז ראיתי שהלל אורי כתב בתגובתו את רוב הדברים שרציתי להגיד.
- נשארו רק מעט נושאים שרציתי להגיב עליהם.
"{{{1}}}"[עריכה]
- כתב משה: " דווקא בגלל הצמצום העצום של הסיפורים בתנ"ך והתכליתיות שלהם, ברור כי כל פרט שכן סופר לנו נועדה לו מטרה. לא רק לשם ולצורה החיצונית יש משמעות, אלא אף לדברים קטנים הרבה יותר, לכל דבר שקרה לאם או לסב הדמות, המקום שבו הוא נולד, וכן הלאה ".
- אני מסכים שלכל פרט שנזכר בתנ"ך יש משמעות. הטענה שלי היא, שלא לכל פרט יש משמעות "מוסרית" . כזכור (למי שזוכר), הדיון התחיל מהשאלה – האם עשו הוא טוב ויעקב הוא רע, או להפך. אני טענתי, שהצורה החיצונית של האדם לא רלבנטית לשאלה האם הוא טוב או רע.
- הצורה החיצונית של האדם יכולה להשפיע על הדברים שקורים לו בחיים, ולפעמים גם להרוס לו את החיים (תשאלו את שרה, לאה, יוסף או אבשלום). אבל היא לא קובעת אם הוא יהיה אדם טוב או רע.
- בנוסף לכך: ייתכן שהמטרה של חלק מהתיאורים החיצוניים היא פשוטה – לעזור לקוראים לדמיין את הדמויות ולהיכנס לתוך הסיפור. יותר קל להזדהות עם דמויות שאנחנו יכולים לדמיין אותן.
"{{{1}}}"[עריכה]
- כתב משה: " נראה לי שהסיבה שקשה לאראל לקבל את הרעיון ששמות הדמויות ואירועים שקרו להם לפני שנולדו ישפיעו עליהם, היא שהוא רגיל למחשבת העולם המודרני-המדעי, ולא מקבל רעיונות כגון גורל ויעוד ":
- עיקרון הבחירה החופשית, שלפיו האדם חופשי להחליט אם יהיה טוב או רע, לא הומצא בעולם המודרני. הוא מופיע במקומות רבים בתנ"ך, ומתפרש כך גם בגמרא ובדברי חכמי ישראל בכל הדורות. הנה כמה דוגמאות:
- דברי ה' לקין (בראשית ד', ז): " "{{{1}}}"
- ": לפי פרשנים רבים, הפסוק מדבר על יצר הרע או על ה" "{{{1}}}"
- ", והשורה התחתונה שלו היא " "{{{1}}}"
- " – אתה המושל, הבחירה בידך.
- דברי משה רבנו (דברים י', יב): " "{{{1}}}"
- ": ה' מבקש את יראת ה' מעמך, האדם, כי זה בידך – רק אתה מחליט אם לירוא את ה' או לא. על כך הסתמך ר' חנינא שאמר "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", ועל כך הסתמך ר' חנינא בר פפא שאמר (תלמוד בבלי, נידה ט"ז:): "אותו מלאך הממונה על ההריון – לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: 'רבש"ע, טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני?' ואילו 'רשע או צדיק?' לא קאמר!" כלומר, כל הדברים שנקבעים לפני לידתו של האדם לא קובעים האם יהיה צדיק או רשע!
- דברי ה' למשה (דברים ה', כה): " "{{{1}}}"
- " – "כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם" (פירוש זה, וכן הפירושים לפסוקים הבאים, לקוחים מדברי רמב"ם, הלכות תשובה פרק ה').
- דברי משה רבנו (דברים ל', טו): " "{{{1}}}"
- ", וכן (דברים י"א, כו) " "{{{1}}}"
- " – "כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים".
- דברי המקונן במגילת איכה (ג', לח-מא): " "{{{1}}}"
- " – כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע. וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: " "{{{1}}}"
- – "{{{1}}}"
- ". וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: " "{{{1}}}"
- ".
- דברי הנביא מלאכי (א', ט): " "{{{1}}}"
- ", וישעיהו (ס"ו, ג): " "{{{1}}}"
- ".
- עוד כתב משה: " אני די בטוח שבעולם של התנ"ך כולם היו מסכימים כי שמו וצורתו החיצונית של האדם כן משפיעים עליו, והצצה חפוזה אל הסיפורים שנכתבו בתרבויות הסובבות תוכיח ": בתרבויות הסובבות (או לפחות חלקן) בהחלט היתה גישה אחרת לנושא זה. אחד החידושים הגדולים של התורה הוא האמונה בכך שהאדם חופשי להיות טוב. רש"ר הירש מסכם יפה את הנושא: הגויים מאמינים שהאלים משועבדים לחוקי הטבע, ולכן הם מאמינים גם שרוח האדם משועבדת לחוקי הטבע, ואין בחירה חופשית כלל. אבל התורה מלמדת שקיים כוח עליון שיצר את הטבע ושולט בו, והוא יצר את האדם בצלמו ובדמותו, ולכן גם האדם חופשי – לפחות בעולמו הרוחני. מומלץ לקרוא את הדברים במקור (רש"ר הירש, בראשית א').
- משמעות השמות...
- מאת: הלל אורי
- אקסיומות בפרשנות המקרא שנשלח על-ידי אראל בכפית אלול סב:
אני רוצה להעיר כמה הערות:
- לגבי אקסיומות מס' 1-3. זה נכון שלא ניתן לשפוט אדם עפ"י פרטים כמו שם, מראה וכו', אבל חשוב לזכור שהתנ"ך לא סתם כתב את הפרטים האלו. הפרטים הללו יכולים ללמד על אופיה של הדמות, וזה לא פוגע בבחירה החופשית של הדמות, מפני שהיא יכולה להשתמש בתכונות אופיה לטוב או לרע. אצל עשו לדוגמא מודגש האופי הרצחני (צייד, אדום, וכו'). עשו יכול להשתמש בזה לטוב או לרע .
- הערה שנייה לגבי אקסיומות אלו. אני חושב שלפעמים אפשר לשפוט אדם עפ"י מקצועו, כי זה פרי בחירתו של האדם, והעובדה היא שרוב דמויות המופת בתנ"ך היו רועי צאן. גם בסיפור קין והבל, רואים העדפה ברורה לרועי צאן . וכן מהעובדה שרועי צאן היו תועבת מצרים, אפשר ללמוד שיש למקצוע זה מעלה מסוימת. נכון הוא שאפשר לעבוד את ה' בכל מקצוע, אבל כנראה שיש מקצועות בהם זה יותר קל (למשל, רב לעומת נגר).
- הערה שלישית. יכול להיות שבמקרים נדירים אפשר לשפוט דמויות משניות ושוליות גם על-פי תכונות כמו שם, מראה וכו', בגלל שאין לתנ"ך עניין להתמקד בדמויות אלו ולהציג את מורכבותם, וכל תפקידם הוא רק להאיר דמויות אחרות, או להוות רקע לסיפור. דוגמא מובהקת לכך היא דמותו של נבל הכרמלי. ברור כשמש שהוא לא סתם נקרא "נבל", וששמו משקף את רשעותו. התנ"ך בכוונה מציג אותו בצורה פלקטית וחד-מימדית, מכיון שלא חשוב לו לדון בדמותו. נכון הוא, שלא ניתן לשפוט דמויות מרכזיות, עשו לדוגמא, עפ"י מאפיינים חיצוניים, כי לתנ"ך חשוב לדון בדמותם.
- לגבי אקסיומה מס' 4. שלילת האפשרות להעלות השערות לגבי מניעי הדמויות היא מאוד מסוכנת. גישה כזאת לא מאפשרת לחלק נכבד מלימוד התנ"ך שלנו להתקיים. אם אי אפשר לנתח את המניעים הנסתרים של הדמויות, קשה להתייחס לאופיים של הדמויות, וקשה בכלל להבין חלק גדול מסיפורי התנ"ך. בכלל, אם היו מגבילים את הפרשנות של התנ"ך לפרשנויות מוכחות בלבד, סביר להניח שלא היו כמעט פירושים על התנ"ך. לדעתי, אפשר וצריך להעלות גם השערות לא מוכחות, ובכלל זה גם השערות לגבי מניעים וכוונות של דמויות. כמובן, שצריך לנסות לבסס את הפירושים השונים כמה שיותר עפ"י הכתוב, אבל גם אם הפירוש לא מוכח לחלוטין הוא מקובל. כאשר פירוש מסוים לא מוכח, יש גם מדדים אחרים לשפוט אם הוא נכון או לא, כמו עקביות, נאמנות להקשר הכללי וכדומה.
- לגבי אקסיומה מס' 5. ישנן דמויות שהתנ"ך עצמו מסווג אותן כ"רעות" או "טובות" . לרוב, אלה דמויות משניות או שוליות שרק צריכות למלא תפקיד בסיפור, ולא עומדות בפני עצמן , ולכן התנ"ך לא מציג את מורכבותן. לגבי דמויות מרכזיות, אני חושב גם כן שהן דמויות מורכבות, אם לגבי אבות האומה אני אשאיר את שאלת המורכבות פתוחה, כדי לא להסתבך עם מתנגדי התב"ע , וכדי לא לגרור את הכפית לפולמוס נוסף בנושא…
- מאת: איבי גאולה
- תגובה ל: תגובה [מתוך כפית של נחת, כסלו-טבת ה'תשסג] שנכתבה ב23:53:46 11.12.2004
אין יתורבמקרא שלא לשמו.כל מה שנראה בעיני הקורא כסתם תוספת לא מבין את לשון המקרא .הלשון המקראית קצרה ,מדברת ברמז ובסוד.היא דורשת מן הקורא לקרוא אותה באמת.
- אנו דור של מלל רב מפאת אי יכולתנו הטבעית והראשונית לקרוא אנשים ,סביבה ,ומצב.התנוונו.
- לכל המקרא צופן אחד ,אותו יש ללמוד מחדש כאמצעי תקשורת רב עוצמה,עמוק ואמיתי.תפקידם של כל מורי התנ"ך!
- מאת: איילת בר
- [מתוך מאמר על עקרות ולידה בתנ"ך ]
- בהקשר זה ברצוני להתייחס לנאמר ב"כפית של נח"ת" לכסלו-טבת תשס"ג, וגם כמה כפיות קודם (בגדול הנושא זכה למאמרים מפי אורי פרץ, אראל סגל, משה בלידשטיין והלל אורי) הוטל ספק באם ניתן לקבוע לאדם מה יהיה בטרם היוולדו. רק מעשיו שלו ובחירותיו יכולות לשמש אותנו בהבנת אישיותו.
- אם כן מה יש לנו עם שמשון? לכאורה נגזר מראש גורלו להיות למושיע!
- אולי ניתן ליישב בכך שברור שמדובר באדם מיוחד, אבל עדיין יש לו את הבחירה להפוך למה שהוא רוצה. גם לטוס לחלל בתור האסטרונאוט הישראלי הראשון זה יוצא דופן. האפשרויות מגוונות.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ב אלול וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-07-30.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/esw_haij_whagda_erel