קטגוריה:אסתר ט טז
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וּ/שְׁאָ֣ר הַ/יְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּ/מְדִינ֨וֹת הַ/מֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ׀ וְ/עָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗/ם וְ/נ֙וֹחַ֙ מֵ/אֹ֣יְבֵי/הֶ֔ם וְ/הָרֹג֙ בְּ/שֹׂ֣נְאֵי/הֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְ/שִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּ/בַ֨/בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽ/ם׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית
| וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. |
| -- אסתר ט, טז |
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
מדוע מרדכי ואסתר כתבו: (אסתר ח יא): "וּשְׁלָלָם, לָבוֹז" אם הם עצמם לא רצו בשלל?
כדי להכניס מורא באויביהם ולהקטין את מספר המתקיפים, מרדכי ואסתר נקטו בלשון קשה מאוד וגם הרשו להרוג את כל יושבי הבית של אויביהם כולל נשים וטף. ואכן זה עבד כי כתוב: (אסתר ט ב): "וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים." אבל כשהיגיעו לכלל מעשה, בבזה לא שלחו ידם.
מדוע מרדכי ואסתר לא שלחו ידם בביזה?
עושה הצרות בשושן היה המן האגגי ממשפחת אגג מלך העמלקים. כפקודת אסתר ומרדכי ובאישור המלך כל בני ביתו של המן כולל אפילו טף ונשים הומתו. המלך וויתר על השלל המגיע לו לטובת היהודים, אולם השלל עלול היה לעוות את ליבם של היהודים להרוג אנשים נוספים בשביל השלל. כדי להדגיש שהאויבים הומתו רק בהתאם לחוק היהודים נמנעו מהשלל. היהודים פעלו כאברהם אשר אמר: (בראשית יד כג): "אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם." אולם נראה יותר שמרדכי ממשפחת שאול המלך הקפיד לעשות את פקודת אלוהים: (שמות יז יד): "כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם." ושלא כשאול המלך שלקח את השלל כדברי שמואל הנביא: (שמואל א טו יט): "וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה." הוא השאיר את השלל למלך.
כאשר היהודים פגעו בצריהם, הם מצאו שלל שהצרים, רובם עמלקים, שדדו מהם באותו היום או בעבר. רכוש זה לא הוגדר "כשלל" ליהודים, אלא "השבת גנבה" והיהודים החזירו את הרכוש לעצמם. כיון שהיה קשה לזהות את בעל הרכוש המקורי, אפשרי שהיהודים פעלו כפי שפקד דוד המלך "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל כד).
לאבדם ושללם לבוז
גם ביום השני, כשהרגו היהודים את דוברי השטנה למלך אודות אסתר, הקפידו היהודים לא להראות רדיפה אחרי בצע כסף אלא הקפדה מלאה על הענשה מוסרית בהתאם לחוק בלבד.
ביום הראשון היהודים הביאו על צוריהם "הֶרֶג וְאַבְדָן" (אסתר ח ה) כי אלו היו בני עמלק והמטרה היתה להכחידם. ביום השני היהודים לא "איבדו" את המוכים (אסתר ט טז), כי אלו לא היו מבני עמלק ועונשם על דבר השיטנה נגד אסתר היה רק מוות.
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
דפים בקטגוריה "אסתר ט טז"
דף קטגוריה זה כולל את 2 הדפים הבאים, מתוך 2 בקטגוריה כולה.
