לוּ יָכֹלְתָּ שְׁמֹר רֹאשְׁךָ עֲצֹר וְהִתְאַפֵּק,
עֵת מִסְבִיבְךָ תֵּהֹם בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה,
לוּ יָכֹלְתָּ בְּטַח בְּעַּצְמְךָ – מוּל אָכֻלֵּי-סָפֵק,
וְלוּ גַּם צֵל סָפֵק רוֹבֵץ כֱּמוּעָקָה.
וְלוּ הַמְתֵּן תּוּכַל מִבְּלִי לְהִוָּאֶשׁ,
וּלְפִתְחָךָ כַּחַשׁ יִרְבָּץ – אֵלֶיךָ לֹא יִגַּשׁ,
גַּם אִם שׂנְאָה לְמוֹ תִּקְרַב – סַלְקֶנָה וְגָרֵשׁ,
בְּדַלֶּת אַמּוֹתֶּיךָ תִּצְטַנַּע, וּלְשׁוֹֹנְךָ תִּיבַשׁ.
וְלוּ גַּם חֲלוֹמְךָ יִשְׂחַק, לֹא יֶאֱדְרֶךָ כְּאָדוֹן,
וּמֶתֶק שַׂרְעַפֶּיךָ יִדְמֶה לְמַחֲזֶה,
וּשְׂרוֹת תּוּכַל גַּם עִם עַוְלָה אוֹ נִצָּחוֹן,
אַחַת דָּתַם, חָסִיד אוֹ מִתְחַזֶּה.
אִם שְׂאֵת תּוּכַל אֱמֶת אֲשֶׁר הָרִיתַ,
וְאָמַרְךָ מוֹקֵשׁ לְקֶלֶס כְּסִילִים,
וּצְפוֹת הַמַּשּׂוּאוֹת טוֹבְעִים בַּבּוֹר לַמּוֹ כָּרִיתַ,
וּלְחַבֵּר שֵׁנִית, יַחְדָּו אֶת הַשְּׁבָרִים.
אִם לַעָרֹם תּוּכַל אֶת שֶׁפַע מַשְׁאַבֶּיךָ,
וּכְהֶרֶף פֶּסַע לְהַפְסִיד הַכֹּל,
וְאֶל פִּי פַחַת רֶדֶת מִנְכָסֶיךָ,
וּלְהַבְלִיג בַּלָּאט וְלַחֲשׁוֹת בְּקוֹל.
אִם יִתְעֲלֶה לִבְּךָ וְיַעֲפִּילָה,
הֲלֹךְ, מָשֹּׁךְ, נָשׂא בְּמַעֲלֵה הָהָר,
גַּם אִם כָּשַׁלְתָּ בְּגוּפְךָ חָלִילָה,
בְּכֹחַ רְצוֹנְךָ תְּזְעַק, תִּקְרָא: 'תִּגָּר'.
אִם לַהֲמוֹן תֵּרֵד, אַךְ תַּעַל בַּמִּידוֹת,
וְתִּתהַלַּךְ אֶת מְלָכִים בַּעֲנָוָה כְּבוּשָׁה,
הֵן גַּם יְדִיד וְגַּם אוֹיֵב יֶחְדָּלוּ אָז לְרְדּוֹת,
וְכֹל אֱנוֹשׁ יִשְׁוֶה כְּכֹל יְלוּד אִשָּׁה.
אִם כָּל דַּקָּה תּוּכַל לִשְׁכּוֹחַ וְלִסְלוֹחַ,
בְּשִׁישִׁים בְּטֶלָה מוּל עֹשֶׁק יֶעֱצַם,
בְּחֶלֶד אֶרֶץ תּוּכַל אֲזַי לִשׂמוֹחַ,
תֶּבֶל לְךָ תִּשְׁטַח, מוּרַם תִּהְיֶה מֵעָם.
|
If you can keep your head when all about you
Are losing theirs and blaming it on you;
If you can trust yourself when all men doubt you,
But make allowance for their doubting too:
If you can wait and not be tired by waiting,
Or being lied about, don’t deal in lies,
Or being hated, don’t give way to hating,
And yet don’t look too good, nor talk too wise;
If you can dream—and not make dreams your master;
If you can think—and not make thoughts your aim,
If you can meet with Triumph and Disaster
And treat those two imposters just the same:
If you can bear to hear the truth you’ve spoken
Twisted by knaves to make a trap for fools,
Or watch the things you gave your life to, broken,
And stoop and build ’em up with worn-out tools;
If you can make one heap of all your winnings
And risk it on one turn of pitch-and-toss,
And lose, and start again at your beginnings
And never breathe a word about your loss:
If you can force your heart and nerve and sinew
To serve your turn long after they are gone,
And so hold on when there is nothing in you
Except the Will which says to them: “Hold on!”
If you can talk with crowds and keep your virtue,
Or walk with Kings—nor lose the common touch,
If neither foes nor loving friends can hurt you,
If all men count with you, but none too much:
If you can fill the unforgiving minute
With sixty seconds’ worth of distance run,
Yours is the Earth and everything that’s in it,
And—which is more—you’ll be a Man, my son!
|
