אליהו רבא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לן


  • "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד)

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם - מלמד שנתן לו הקב"ה גירושין כאשה.

וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים - מלמד שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית.

וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת - זו גיהנם.

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ - זו דרך ארץ.

עֵץ הַחַיִּים - מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר (משלי ג,): "עץ חיים היא למחזיקים בה".

ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף, ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה, ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות, וצופה לטובה ואינו צופה לרעה, עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו. ואחר כך ברא אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק בו עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות, אמר: אם אני משמר לו חובות הראשונים - אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות, וכך עשה.

ומנין תדע לך שהוא כך?

כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו, שנאמר (שמות לד, ו): "ויעבור ד' על פניו ויקרא" אל תקרי ויעבור, אלא ויעביר. מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו.

תדע לך שהוא כך, מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה.

ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן, שאמרה (אסתר ד, יא): "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך וגו'"

השיב לה (יד): "כי אם החרש תחרישי וגו'"

וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה, ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן (טז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים"

העביר כל דבריה שנאמר (יז): " ויעבר מרדכי" ואומר (מיכה ז, יח): "מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע":

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהילים קלט; טז).

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו - מה תלמוד לומר, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו, ואומר להם: בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה. ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה, אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר (ישעיה מג, יח): "אל תזכרו ראשונות וגו'", ואומר (שם סה, יז) "ולא תזכרנה הראשונות וגו'".

ימים יוצרו ולו אחד בהם - זה יום השבת לישראל.

כיצד?

אדם עושה מלאכה כל שישה ונח בשביעי, נתרצה עם בניו ועם בני ביתו. שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל שישה ימים ונח בשביעי, שכח כל צער שהיה לו. כך היא מדתו של אדם, יום טובה משכח יום רעה, ויום רעה משכח יום טובה. כך אמר להן הקב"ה לישראל: בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים יום השבת יעשה כולו תורה.

מכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים. ואחר ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר (קהלת ט, ז): "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך". לפי שאין לו מנוחה לקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד. שנאמר (ישעיהו סו, ב): "ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. מכאן אמרו, כשיקרא אדם יהיה תופס בידו, כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו: עמוד וערוך מקרא שקריתה, עמוד וערוך משנה ששניתה. וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל (תהילים ה, ד): "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה":

דבר אחר: ימים יוצרו ולא אחד בהם - זה יום הכפורים לישראל, לפי שהייתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל.

משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח בית המלך (פי' שמנקים החדרים וההיכלות) וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח שמחה גדולה, לכך נדמה יום הכיפורים שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה. ולא זו בלבד, אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבו אלא שמח שמחה גדולה, לכך נאמר (יחזקאל לו, ד): כה אמר ה' אלוקים להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות : בואו ושמחו עמי שמחה גדולה. שאני מוחל לעונותיהם של ישראל.

לפיכך, יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב״ה באברהם אבינו עד אותה שעה כל טובות וצדקות שעשה עם ישראל בכל שעה ושעה, שנאמר (ישעיה מד, כא): "זכר אלה יעקב" ואומר (שם, כב): "ומחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך". מה עבים נמחים ע"י הרוח - כך עונותיהם של ישראל נמחים בעולם הזה, ואין להם תקומה לעולם הבא; שנאמר "מחיתי כעב פשעיך"

ומה ת"ל "כי גאלתיך"?

גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים, לכך נאמר כי גאלתיך.

מה ענין שלאחריו?

רנו שמים כי עשה ה' וגו'.

דבר אחר: ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום גוג לעתיד לבוא. לפי שהעוה"ז דומה לפני הקב"ה לבעל הבית ששכר פועלים, ומעיין בהם למי שעושה לאמיתו. שנאמר "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" (זכריה ד). אחד שעושה לאמיתו ואחד שאינו עושה לאמיתו - הכל מתוקן לפניו לסעודה. לפיכך נתחייבו עכו"ם לישטף וליאבד ולירד לגיהנם, על ששלחו יד בישראל ובירושלים ובבית המקדש. תדע לך שהוא כן, כשבא נבוכדנאצר מלך בבל - הקיף את ירושלים, והיו עכו"ם משיבין ואומרין במה (נ"א בפה) אחד: במה חשבנוהו? כבשנו את עירו והיכלו! משיבה רוח הקודש ואמרה להם: שוטים שבעולם, ועד אותה שעה, לא נתחייבתם שתרדו לגיהנום? על אותה שעה אומר (ירמיה כ) "בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם וגו'"! כשם שהם היו מאספין קהילין, ובאים לבזבז ממונם של ישראל - כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל, לעשות בהם נקמות גדולות, על אשר לא שמעו דברי תורה, ועל דבר אשר ענו את ישראל! שנא' "וקצף גדול אני קוצף ... אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכריה א). "ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו" (מיכה ה) ואומר "הנה יום בא ... ואספתי את כל הגוים" (זכריה יד) ומיד "ויצא ה' ונלחם וגו'":

פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם, והיתה שם תשחורת (פי' תשחורת היא חיפוש אחר זרים נכרים). תפסוני והכניסוני לבית המלך, וראיתי שם מטות מוצעות וכלי כסף וכלי זהב שמונחין שם. אמרתי "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" (תהילים צד) בא אלי חָבַר כומר (ערוך, ערך חבר). אחד ואמר לי: סופר אתה?

אמרתי לו: משהו השבתי לו: למדתי מעט..

אמר לי: אם תאמר לי דבר שאני שואל אותך - לך לשלום.

אמרתי לו: אמור.

אמר לי: אלהים דיין אמת הוא, אלהים קדוש צדיק וחסיד ואמת לעולמי עולמים, ומכיר בראש מה שיהיה בסוף, ומגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה, ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להעשות, וצופה לטובה ואינו צופה לרעה, ועשיר ושמח בחלקו, ובחכמתו ובתבונתו ברא העולם והכינו, ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם. ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם, ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות. כיון שפרה ורבה - זה עובד לחמה ולבנה, וזה עובד לעץ ואבן, ובכל יום ויום מתחייבין באלוה. לפיכך, כשהוא חוזר ומסתכל בכל מעשי ידיו שברא בעולם, אמר: לאלו ואלו חיים, לאלו ואלו נשמות, לאלו ואלו אכילה ושתיה - הרי הן חשובין כבהמה וכחיה, וכשאר שקצים ורמשים שברא הקב"ה בעולמו. מיד נתקררה דעתו, ואין מכלה אותם. הא למדת שלא נברא בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם אלא לרפואה לבני אדם על הארץ. אמר לי: אתם אומרים אש אינו אלוה, מפני מה כתיב בתורה "אש תמיד תוקד וגו'" (ויקרא ו)? אמרתי לו: בני, כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה - לא ראו דמות אדם, ולא דמות כל בריה, ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו; שנאמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד); אלא אלהים אחד - הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים; ואתם אומרים אש אלוה הוא? אינו אלא שבט, שנתנה לתשמיש בני אדם על הארץ! משלו: למה הדבר דומה? למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו, ואמר להם לעבדיו ולבניו ולבני ביתו: בזה אני מכה אתכם, ובזה אני הורג אתכם! - כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה, ואם לא חזרו בהן - בה מכה אותם, ובה הורג אותם. לכך נאמר "אש תמיד תוקד", ואומר "כי באש ה' נשפט" (ישעיה סו) יכול ת"ל "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד) משלו משל: למה הדבר דומה? - למלך, שהיו עבדיו ובניו ובני ביתו נוהגין שלא כשורה. אמר לבניו ולעבדיו ולבני ביתו: דוב אני עליכם, ארי אני עליכם, מלאך המות אני עליכם, מפרי דרכיכם! לכך נאמר "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא":