ביאור:בראשית כה כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איש תם יושב אוהלים[עריכה]

בראשית כה כז: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים":

השימוש היחידי במקרא בתואר זה "ישב אהלים" הוא:

בראשית ד כ: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה":

גם הבקיאות הרבה שמראה יעקב בגידול צאן בשהותו אצל לבן מראה שזו אכן המשמעות כאן.

"תם" במקרא בא בשלושה מובנים:

1. סוף, מיצוי.

2. העדר סילוף\רמייה כתכונת נפש.

3. העדר סילוף\רמייה מתוך אי ידיעה, כמו "הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת".

מבנה הפסוק הוא תקבולת, זה לעומת זה:

  • " יודע ציד " לעומת " איש תם ”;
  • " איש שדה " לעומת " יושב אהלים ”.

רעיית הצאן, שאינה דורשת תחבולות והתחכמויות בהטמנת מלכודות, קראה המקרא "תם", לעומת "ידע" ציד.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-17.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:איש תם יושב אוהלים

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-25-27