"כי הוא", ומביאים ראיה על השגחתו הפרטית גם על הארץ, מן החק אשר שם בהתפשטות האויר שהזכיר בסי' כ"ו במ"ש חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך שע"י החק הזה יסד ארץ על מכוניה, שתחלה היתה הארץ טבועה במים וע"י החק הזה נפרדו המים ועלו ע"י האור שנברא ביום הראשון אל עיגול הנשימה ומקום העבים, ובזה "לקצות הארץ יביט" השגיח שיצאו קצות הארץ מן המים ותראה היבשה "ותחת כל השמים יראה", שבזה ראה והשגיח תחת השמים, היינו על עולם השפל, שמתחיל ממקום כלות השמים ותחתם שהוא ממקום הסגריר והעבים, שמשם ולמעלה הוא גבול השמים:
ביאור המילות
"יביט, ירא". ההבטה הוא שומת לב על הדבר, והראיה הוא הראיה החושית, ומוסיף שגם יראה (כמ"ש כלל זה ישעיה ה'):
