קטגוריה:איוב א יב

מתוך ויקיטקסט

ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הספר)
* * *
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הספר)
* * *
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הספר) - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
פסוק זה: במהדורה המבוארת * פירושים באתר סנונית * קישורים לתלמוד ולמשנה תורה
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מקראות גדולות

עריכה

מקרא

כתיב: ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה

מנוקד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהוָה.

עם טעמים: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך" - ד"א ויהי היום אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור

"בני האלהים" - צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו

"להתיצב על ה'" - סביבותיו כמו (בראשית מה) לכל הנצבים עליו

"מאין תבא" - דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות

"משוט בארץ" - כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא

"השמת" - לשון תימה הוא

"תם וישר" - שלם במעשיו

"שכת בעדו" - הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו (ויקרא טז) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי (תהלים ג)

"פרץ בארץ" - נתחזקו כמו וכן יפרוץ (שמות א) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו ורבותינו ז"ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב"ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם

"על ידיהם" - כמו (במדבר ב) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו