אברבנאל על דברים פרשת שופטים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

השאלות[עריכה]

‏‏ואמנם, הספקות הנופלות בסדר הזה, כפי העיון הפשוט בכתובים, הלא המה שמונה ועשרים:

הספק הראשון[עריכה]

במה שהרבה כאן להזהיר על ‏הצדק: אם ראשונה באמרו ושפטו את העם משפט צדק. ושנית באמרו עוד לא תטה משפט וגו'. שענינו כלו הוא על הצדק. ושלישית באמרו עוד צדק צדק תרדוף. ולמה תוך כדי דבור יזהיר אל שופטים פעמים שלש בהיותו באזהרה אחת. גם, כי אמרו למען תחיה וירשת את הארץ הוא שכר כולל לישראל. ולמה יחדו לאזהרה שהזהיר את השופטים לעשות צדק? האם השופטים לבד המה יירשו את הארץ?!

הספק השני[עריכה]

באיסור האשרה והמצבה שבאו ‏במקום זה כי הנה המצות האלה ראוי שיבואו למעלה בסדר ראה אנכי כאשר זכר מצות בית הבחירה ואיסורי עכו"ם שם היה ראוי שיצווה על האשרה ועל המצבה לא בכאן אחר מצות השופטים! ועוד, כי איך אמר "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוהיך", והנה המצבה נהגו אותה האבות, כמו שנראה ביעקב ‏(פרשת ויצא) "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה", ואיך אמר ששנאה השם יתברך? וגם אחרי זה היו מקריבים בבמות עד שנבנה בית המקדש, ומהו ההפרש בין המצבה והבמה? ורש"י כתב, ששנא השם יתברך המצבה לפי שעשאוה הכנענים חוק עכו"ם. וכבר השיג עליו הרמב"ן שגם הכנענים היו נוהגים בעכו"‏ם שלהם מזבחות, כמו שכתוב (פרשת כי תשא) "את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון", ולמה לא שנא השם יתברך גם המזבח?

הספק השלישי[עריכה]

באמרו "לא תזבח לה' אלהיך ‏שור ושה אשר יהיה בו מום", כי הנה המצווה הזאת כבר באה בפרשת "אמור אל הכהנים", ומה ראה לשנותה כאן? וגם כי כתב רש"י שבאה לבאר "כל דבר רע", שהוא אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע, הוא דרך דרש שדרשו בספרי "דבר רע" מלשון "דבר שפתיים". והרמב"ן כתב שהחזיר המצווה הזאת בעבור ישראל המקריב, שלא יפגל בשחיטה; ולדעתו היה ראוי שיזהיר על השחיטה, לא על הקרבת בעלי מומין או דבר רע שנחשב גם כן למום. ועוד, שאם היה שהזהיר על הקרבת הבעלי ‏מומין, למה לא הזהיר גם כן על המקריבים, שלא יחיו בעלי מומין, כמו שם בפרשה? :

הספק הרביעי[עריכה]

במה שהביא כאן עונש היחיד ‏העובד עכו"ם, והיה ראוי לזכרו אצל פרשת המסית למעלה, כיון ששם הביא עניני העכו"ם כולם. ומח ראה להביאו פה בתוך מצות השופטים ומצות "כי יפלא"? ולמה ציווה בזה "ודרשת (וחקרת ושאלת) היטב", והנה בכל דיני נפשות ואף בדיני ממונות כפי מה שבא בקבלה בפרק "אחד דיני ממונות", חייבים בית דין לדרוש ולחקור היטב, וכן למדוהו חכמינו ז"ל, ויקשה למה בזה העניין זכרו הכתוב? ולמה זכרו בזה "את האיש או את האשה", וידוע שהדין שווה בשניהם, כאשר הזהירה התורה על העכו"ם בדבור "לא יהיה לך" לא פרט "איש או אשה"!

הספק החמישי[עריכה]

בפרשת כי ייפלא ממך דבר. ‏והוא, שלמה נקבל מבית דין הגדול, אף על פי שיאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל?. כי הנה:

  • זה יצדק לדעת האומר שאין טעם למצות, אלא שהן כלן מפני הרצון האלוהי, ולכן בהיות שהוא ית' רצה שנמשך אחרי חכמי הדור, הנה כבר עשינו רצונו ואין בזה היזק כלל.
  • אבל לדעת האומר שכל מה שמנעתהו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע, אעפ"י שלא נודע סבתו, כמו ‏הוא האמת בעצמו. הנה כשיסכימו חכמי הדור בדבר שהוא טמא שהוא טהור, האם נאמר שלא תזיק לנפשותינו אכילתו, ושלא יפעל כפי טבעו, בעבור מה שהסכימו החכמים?!

ואין ‏זה אלא כמו שיסכימו הרופאים כולם על סם אחד שיהיה שווה בהיותו חם במעלה הרביעית, שאין ספק שלא תימשך פעולתו בגופותינו כפי, הסכמת הרופאים [אלא] כפי טבעו. כן ‏הדבר שאסרה התורה, לא יוסר הזיקו בחיות שחכמי הדור הסכימו שהוא מועיל בהיותו הפך האמת. ועוד, כי אם הדין היה נעלם, איך נדע אם הוא ימין ‏או שמאל?

הספק הששי[עריכה]

ביאור הכתובים שבאו בפרשת "‏כי ייפלא". כי הנה שם:

  • הזהיר "ועשית ע"ם הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וגו'",
  • ואמר עוד "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך",
  • ואמר עוד "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה",
  • ואמר עוד "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל",

ובאו אם-כן ארבעה לשונות של צווי או אזהרה בדבר אחד, והוא כפל ומותר!

‏הספק השביעי[עריכה]

במה שאמרו על זה בקבלה, שאם נביא מוחזק יאמר דבר מה בהפך הסכמת החכמים, לא נאבה לו ולא נשמע אליו, כמו שנזכר בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ט) בעניין רבי אליעזר הגדול עם חכמים, שיצאתה בת קול מן השמים ואמרה "מה לכם אצל רבי אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום", ועמד רבי יהושע על רגליו וכו'. רצו לומר שהייתה תשובת ר' יהושע מכוונת כפי הרצון האלוהי ודרכי התורה, עד שאמרו שנמנו חכמים על זה וברכוהו. והוא דבר קשה, כי הנה הנביא ברוחו הנבואיי, שהוא יותר מתייחס לרוח משה רבנו עליו השלום מדעות החכמים בעיונם, היה יותר ראוי לבאר הספק מהם! ובפירושי הכתובים, בעזרת הצור, ארחיב המאמר בדרוש הזה:.

הספק השמיני[עריכה]

במה שבא בקבלתם ז"ל עוד, ‏שאם יהיה דבר מה בספק שלא יוכלו החכמים לבארו, שלא נקבל ביאורו ופירושו מיד הנביאים או על פי האורים והתומים או בת קול, ושמוטב שיישאר הדבר בספק ובלתי מבואר משיתבאר על ידי נביא, וכמו שבא זה במסכת תמורה (ד' ט"ו) באמרם שמה שבימי אבלו של משה נשתכחו שלש מאות הלכות, ואמרו ליהושע "שאל", ואמר להם "לא בשמים היא". ונאמר שם עוד, שעמדו כל ישראל לסלקו. אמר לו הקדוש ברוך הוא "לאומרם לך אי אפשר, צא וטורדן במלחמה". הנה ביארו, שטוב שיישאר הדבר בספק משיתבאר עפ"י נביא, והוא דבר [זר] וקשה מאד!

‏הספק התשיעי[עריכה]

באמרו בפרשת המלך "כי תבוא ‏אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי". ויקשה:

  • ראשונה, למה הייתה זאת המצווה אחרי כבוש וחלוק הארץ וכן בא בקבלה בסנהדרין (דף י"ט) פ' כ"ג. ויותר היה ראוי שימנו את המלך בעברם את הירדן כדי שילחם מלחמותיהם וכמו שבא (שמואל א' ח) ונלחם מלחמותינו!
  • ויקשה עוד, שבא לשון המצווה בלשון אשימה עלי מלך, מה שלא מצינו הלשון הזח בשום מצווה אחרת. ומה לנו באמירה הזאת? והיה די באמרו "שום תשים עליך מלך", כי בזה יחיה עצם המצווה!
  • ויקשה עוד אמרו "ככל הגויים אשר סביבותיי", ולמה יתלה המצווה הזאת במנהג הגויים אשר נצטווינו שלא נעשה כמעשיהם, ולא אמר כן במצות השופטים עם היות מנוי השופטים מנהג הגויים ג"כ? ומפני זה כתב הרמב"ן שרמז בזה לעתיד.

‏הספק העשירי[עריכה]

אם היתה הקמת המלך מצווה ממצות התורה, וכמו שאמרו רז"ל בסנהדרין פרק "כהן גדול" (דף ל"‏א) "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להכרית זרעו של עמלק ולהקים להם מלך ולבנות בית הבחירה", ששמו הקמת המלך בערך הכרתת זרעו של עמלק ובנין בית הבחירה. למה אם כן, כאשר שאלו ישראל מלך בימי שמואל, אמר הנביא "ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך", והשם יתברך אמר לשמואל "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם"?

והנה, בפי' הפרשה אביא דעות המפרשים בספק הזה, ואקשה עליהם.

הספק הי"א[עריכה]

למה באזהרת המלך בעניין הסוסים נתן טעם "רק לא ירבה לך סוסים ולא ישיב את העם מצרימה וגו'", ובענין הנשים נתן טעם באמרו "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", ובאזהרת הכסף והזהב אמר "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" ולא נתן בזה טעם כלל?

הספק השנים עשר[עריכה]

באמרו במלך "לבלתי רום ‏לבבו מאחיו ובלתי סור מן המצווה ימין ושמאל". והנה המצות האלח כוללות לכל ישראל, למה נתייחדו באזהרות המלך, ולא נזכרו בו ¬שאר המצוות כלן שהיו כוללת לכל ישראל? וה‏רמב"ן כתב שזכר זה בו לפי שבעבור מעלתו וגדולתו תאות לו הגאוה יותר משאר האנשים, וגם שהזהירו על זה כדי ששאר בני אדם ממנו יראו יכן יעשו ויקחו קל וחומר מענות המלך.

הספק השלשה עשר[עריכה]

במה שזכר כאן "לא יהיה ‏לכהנים חלוים שבט לוי חלק ונחלה... וזה ‏יהיה משפט הכהנים...", כי הנה המצות האלה באו כבר פעמים רבות בחרחבת ביאור בפרשת קדח ובשאר פרשיות. ולא היה בהם צורך במקים הזח. כי לא נזכרו ענייני הקרבנות ותורת כוהנים כאן. גם, כי זכר כאן מתורת הכהנים המתנות, ולא זכר המעשר הראשון שהיא מתנת הלוים, דגם לא זכר תרומה ושאר מתנות הכהנים!

הספק הארבעה עשר[עריכה]

בפרשת הנביא, והוא ‏ששם נאמר "לא תלמד לעשרת כתועבות הגוים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש,קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים וגו'", וידוע הוא שהדברים האלה היו לתכליות, כי:

  • מהם שהיו לבחינת השעות הטובות והנאותות להצלחת המעשים והרבות הברכה העושר והכבוד במעשיו, וזה היה ענין המעוננים והמכשפים ושאר העבודות אשר זכר.
  • ומהם שהיו לדעת את שעתיד להיות, שהוא הדבר אשר יכספוהו הכל, וזה ענין הקוסמים ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים.

והנה, התורה ציוותה לישראל ‏שלא יעשו דבר מאותם המעשים הרעים:

  • והספיק צרכם בידיעת העתידות במציאות הנביאים שהיו בתוכם.
  • אבל המין השני, הוא מבחירת השעות וריבוי השפע וההצלחה, לא הספיק דבר מזה, ולא נתן להם תמורתו כמו שעשה במין האחד.

ויקשה אם כן, למה לא השלימם וסיפק צרכם בשני המינים ההם, אחר ששניהם אסרם השם יתברך? ובפירוש הכתובים ארחיב עוד המאמר בספק הזה, אשר כבר העיר עליו רבנו נסים ז"ל.

הספק הט"ו[עריכה]

במה שאמר "כי תועבת ה' כל עושה ‏אלה", והוא, כי אם היה הניחוש ושאר הדברים אשר זכר אסורים מדרכי האמורי ותועבת ה' עושה אלה, איך שני [גדולי] עולם, אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול, היו מנחשים, עד שאמרו רז"ל בפרק "גיד הנשה": "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש"? ומצינו גם כן מחכמי הגמרא שהיו עושים דברים מאותם שזכרו בהם שהוא מדרכי האמורי! ואין ראוי שנתפייס בזה עם דברי הרמב"ם, שכתב שכל מח שיגזרהו ההיקש שכלי מותר וזולת אסור, וכמו שאמרו בפרק "במה אשה": "אביי ורבא דאמרו תרויהו: כל דבר שיש בו משום רפואה אין בך משום דרכי האמורי", כי הנה מצינו שהתירו ביצת החרגול ושד השועל ומסמר הצלוב ודברים אחרים רבים מזה המין, לא יגזרם ההיקש השכלי. ועובדות הגמרא רבו בזה!

‏הספק הט"ז[עריכה]

באמרו "כי הגוים האלה אשר ‏אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו". ויקשה:

  • למה חזר לומר זה אחרי שכבר כלל למעלה המעוננים והקוסמים עם השאר?
  • ולמה יחד לדבר במעוננים ובקוסמים, ולא זכר המכשף ושאר המלאכות, שהם כולם להגדת העתידות, ועל כולם יאמר עניין הנביא, לא על המעוננים והקוסמים בלבד!

‏הספק הי"ז[עריכה]

"כי תאמר בלבבך איכה נדע את ‏הדבר אשר לא דברו ה' - אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה'", והספק בזה, למה לא שאל "איכה נדע את הדבר אשר דברו ה'", כמו ששאל "איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'"? כי הנה באו בפרשה שבי משפטים:

  • האחד, באמרו "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי - אנכי אדרוש מעמו",
  • והשני, אמרו "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציוויתיו לדבר - ומת הנביא",

והנה היה ראוי שייתן האות הצריך לכל אחד מהמשפטים האלה, רוצה לומר:

  • איך נדע הדבר אשר דברו ה', כדי שהמוותר על דברי נביא יהיה חייב מיתה,
  • ‏ואיך נדע את הדבר אשר לא דיברו ח', כדי שנהרוג את הנביא אשר אמרו!

הרי לך ששתי הבחינות היו ראויות! ויקשה אם כן למח לא זכרן? ובביאור הכתובים האלה ארחיב המאמר בזה.

‏הספק הי"ח[עריכה]

אם נתחייבנו לשמוע אל דבר ‏הנביא, ראוי שנדע איך יבחן שהוא נביא כדי •.שנשמע אל דבריו. ואם תאמר, שהתורה פירשה זמן בחינתו באמרו "אשר ידבר הנביא בשם ה' דלא יהיה הדבר ולא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה'", הנה ייפול בזה ספק עצום, והוא, כי לא ימלט, אם שתהיה בחינתו ביעודים הטובים שיעד לבא, או ביעודים הרעים:

  • 'ושקר הוא שנאמר שביעודים הרעים תהיה 'הבחינה, לפי שכבר אפשר שיהיה מייעד ביעוד רע שיבוא על איש או על עם אחד, וישוב האיש או העם ההוא אל ה', ויינחם ה' על הרעה ולא תבוא עליו, כמו שהיה העניין בנינוה. ואם הייתה בחינת הנביא בזה, הנה לא יהיה הדבר ולא יבא, ויומת הנביא על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו!
  • ושקר גם כן שנאמר שתהיה הבחינה ביעודים [הטובים], שגם כן יהיה אפשר שלא יתקיימו מפני המקבל, שמא יגרום חטאו וימנע מפני זה הטוב ממנו,, כמו שמצינו ביעקב, שעם היות שהובטח (בפרשת ויצא) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", הנה בבוא עשו כנגדו אמר (בפרשת וישלח) "ויירא יעקב מאד ויצר לו" שמא יגרום החטא להחזרת השם יתברך מיעודו הטוב, וכמו שביאר כל זה ירמיהו הנביא (סימן י"ח) באמרו "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו; ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע, ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי, וניחמתי על הטוב אשר דברתי להיטיב לו"!

אין לנו, אם כן, במה יבחן הנביא! ואין ראוי שנאמר, שכאשר לא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה', כי כבר לא יהיה הדבר ולא יבא הדבר אשר דברו ה'! ובפירוש הכתובים אזכיר דעות החכמים בדרוש הזה ואקשה עליהם.

הספק הי"ט[עריכה]

במה שצותה תורה בערי מקלט "‏לנוס שמה כל רוצח בשגגה פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש", וזה כי לא ימלט מחלוקה, או היה הרוצח בשגגה חייב בעונש על אותה רציחה, או לא:

  • ואם היה חייב, איך ניתן לו ערי מקלט שימלט שם? הנה ראוי שיענש נפש תחת נפש!
  • ואם אמרנו שלא היה בן עונשים, ‏להיות שוגג, יקשה, אם כן, למה חייבו [גלות] בערי מקלט! כי כמו שלא היה חייב מיתה, כך לא היה חייב מלקות ולא גלות! ואם חיה שההורג בשגגה אינו חייב מיתה בבית דין, איך יהיה מקום לגואל הדם להרגו בכל מקום שימצאהו חוץ לערי מקלטו, כי הוא לא היה חייב מיתה באמת, ואם גואל הדם יהרגהו, דמו בראשו, כי הוא שפך דם נקי, שלא היה ראוי למיתה, יען וביען לא הרג בכוונה ורצון כי אם בבלי דעת!

‏הספק הכ'[עריכה]

באמרו "לא יקום עד אחד באיש ‏לכל עוון ולכל חטאת... על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר". וזה, כי המצוה הזאת כבר נאמרה למעלה, "על פי שנים עדיו או על פי שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד", ולמה בא אם כן כאן לזכרו שנית? ורבי אברהם ז"ל אמר שנאמר זה להגיד שהטוען "הסגת גבול" ראוי שיביא עליו שני עדים או שלשה עדים ולא יעיד בעד אחד. ולא ידעתי למה יאמר זה על חסגת הגבול בפרט, בהיות שכבר נאמר בכלל?

‏הספק הכ"א[עריכה]

בעניין העדים הז‏וממים שהעידו בדבר מה לחייב אדם אחד, ובאו אחרים וזממו אותם, שציוותה התורה שנאמין למזימים ולא נאמין למוזמים, ובזה מהקושי:

  • כי אם היו העדים הראשונים המחויבים שנים, והיו העדים הזוממים שהם האחרונים גם הם שנים, למה נאמין העדים האחרונים, ולא נאמין את הראשונים, בהיותם שוים למספרם? והיה ראוי שנאמר בכיוצא בזה "אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה"!
  • ויקשה עוד, מה שקבלו רבותינו ז"ל בפרק קמא דמכות (ד' ח'), "ועשיתם לו כאשר זמם ולא כאשר עשה", אם הרגו את האדם בעדות שקר, למה לא יומתו עליו, כאשר התברר ששקר ענו? האם בעבור שמת הנקי, יהיו פטורים העדים שהמיתו אותו בשיקרותם מעדותם הכוזב?!

‏הספק העשרים ושנים[עריכה]

בדברי הכהן המשוח ‏מלחמה ובדברי השוטרים, שהם סותרים זה את זה, לפי שהנה, הכהן יבטיח אותם כי ה' אלוהיהם הוא הנלחם להם, והוא יושיעם כדי שלא ייפול משערת ראשם ארצה, ומיד אחרי זה השוטרים יניאו את לבב העם באמרם "מי האיש ‏אשר בנה בית חדש ואשר נטע כרם ואשר ארס אשה ילך וישוב לביתן פן ימות במלחמה", וכן "מי האיש הירא ירן הלבב", כי הנה הדברים האלח יטילו עליהם אימה ופחד לפי הנראה, והוא הפך דברי הכהן וכוונתו!

הספק השלשה ועשרים[עריכה]

כי ההתראה וההכרזה הזאת באנשים האלה איננה הגונה, לפי ש:

  • אם הם אינם בטוחים בישועת השם יתברך, מה נשתנו אלו מאלו? והנה, כולם צריכים לביתם ונשותיהם ובניהם וכרמיהם!
  • ואם הם בוטחים בניצחונו של מקום, הקצור קצרה ידו מהושיע לאלו אשר בנו בתים ונטעו כרמים ולא אכלו פריהם וארסו נשים יותר מהשאר?!

‏הספק הארבעה ועשרים[עריכה]

למה, מאלו השלוש הכרזות שזכרה התורה בכאן, היה:

  • בראשונה מהם הכהן מכריז מדבר ומשמיע,
  • ובשנית, מהבונה בית ונוטע נרם וארס אשה, הכהן מדבר והשוטר משמיע,
  • ובהכרזה השלישית, מהאיש הירא ורך הלבב, השוטר בלבד מדבר ומשמיע?

‏הספק החמשה ועשרים[עריכה]

בדברי הכהן והשוטרים, ‏שאתה תמצא שהם אומרים אל העם דברים טובים לישרם בגבורת המלחמה. ולא תמצא שיאמרו אליהם דבר מהתשועה הנפשית! ולמה לא יעדום שהמתים במלחמה תהיה נפשם צרורה בצרור החיים את השם יתברך, אשר שם השלמות .והעונג הבלתי משוער, וכדרך המיסרים את אנשי המלחמה, כי תמיד ירחיבו אליהם במעלת שכר הנפש, וכמו שהיו עושין אנשי בית שני, וכמו שבא בדברי יוסף בן גוריון?

‏הספק הששה ועשרים[עריכה]

בעניין העגלה ערופה, ‏מה הוא עניין המצווה הזאת וטעמה?

  • ואם היה לנקות את הדם הנקי, איך בדם עגלה הערופה יכופר עוון דם האדם הנהרג?
  • ואם היו ישראל בלתי חוטאים בדבר, למה יצטרכו לפועל הזה?

ובביאור הכתובים אזכור דעות חכמינו האחרונים ואחקור עליהם.

‏הספק השבעה ועשרים[עריכה]

באמרו "ונגשו הכהנים ‏בני לוי", ואם היו אלה השופטים בית-דין העיר הקרובה, איך יצטרך שיהיו כהנים ולוים? וגם, איך (ישולח) [יצדק] עליהם אמרו "לשרתו ולברך בשם ה'", והם לא היו בירושלים לשרתו שמה?

‏הספק השמנה ועשרים[עריכה]

באמרו "כפר לעמך ‏ישראל ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם", והנה הכפרה היא מצטרפת לחטא, ולא יימלט מבלתי היותם חייבים בדם ההוא ושהיו הם הרוצחים, או לא:

  • ואם היו הם הרוצחים, איך יכפר להם הדם בעריפת העגלה עם אמרם בשקר וכזב ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו?
  • ואם הם לא היו חוטאים, איך יצטרכו לסליחה וכפרה?


והנני מפרש הפסוקים כולם באופן יותרו הספקית האלה.

מבנה הפרשה[עריכה]

"שופטים ושוטרים תתן לך" וגו' עד "כי ‏ימצא בקרבך נביא" וגו'.

להיות סדר הידיעה מן הדברים הכוללים אל הענינים הפרטיים. לכן ראה אדון הנביאים בזכרון המצות וביאורן לזכור ראשונה המצות הכוללות ואחרי כן המצות הפרטיות. והנה המצוות הכוללות באו בשני סדרים, כי הנה:

  • באו המצות המתיחסות לבית הבחירה ולכל ישראל בסדר ראה אנכי כמו שפירשתי,
  • ואחריהם באו המצות המתיחסות להנהגת העם הכוללת בזה הסדר.

וידוע שהנהגת האומה היתה בשני מינים מן ההנהגה האנושית, ונמצאו בה מדרגות תחתיים שניים ושלשיים, כי הנה:

  • ימצא בה בית דין הקטן, שהיא בכל עיר ועיר, שהיא המדרגה היותר קטנה;
  • וב"ד הגדול שהיה בירושלים בלשכת הגזית, שהיא מדרגה עליונה ממנה.
  • והמלך שעליהם, שהיא המדרגה הגדולה על כולם.

הנה, סדר שלשת המנהיגים האלה, רוצה לומר בית דין קטן ובית דין גדול ומלך, הם כלם כפי ההנהגה האנושית. והיה בהם גם כן מן ההנהגה הרוחנית, ובה ימצאו גם כן מדרגות תחתיים שניים ושלישיים בקרבתם אל האלהים. כי הנה:

  • היו הלויים המדרגה הראשונה מזה המין,
  • והכהנים היו בקדושה ורוחניות במדרגה למעלה מהם בעבודת בית המקדש וקרבתם אל האלהים,
  • והנביא היה למעלה מהם ברוחניות וקרבה וקדושה אל השם יתברך.

הרי לך, שהיו שתי מיני ההנהגות האלה בישראל: אנושיית ורוחנית-אלהית, ובהם ובמשפטים המתיחסים אליהם נכלל הסדר כלו, כמו שנבאר להיות הידיעות האלה כוללות. ובסדר "כי תצא" באו המצוות הפרטיות, וכמו שיבא ביאורם בע"ה. הנה, זהו קישור הסדרים.ופרשיותיהם. ומלבד זה היה נסמך השופטים והבית דין הגדול לעליית הרגלים, לפי שבעלותם שמה היו שואלים את פי הסנהדרין על המופלא מהם בעניין הדינין, וכמו שזכרתי. ולכן התחיל כאן במינוי המדרגה הראשונה מההנהגה האנושית, שהם השופטים שהיו בכל עיר ועיר.

הפירוש[עריכה]

ראו: